מאת נועם שרון ומירי מתתיה
אמצעי התקשורת מבוססי הטכנולוגיה שנוצרו בעשורים האחרונים אמורים היו, כשמם, לשפר את התקשורת בין בני האדם. החל בטלגרף ובטלפונים אשר קישרו בין אנשים רחוקים זה מזה, דרך הטלוויזיה שיצרה "מדורת שבט" חדשה סביבה מתקבצים כדי להתעדכן ולהתבדר, ועד מחשבים ורשת האינטרנט שלמעשה ביטלו לחלוטין את מימד הזמן,
המרחק והמחיר בכל הנוגע ליכולת שלנו לתקשר עם רחוקים ולשתף מידע. כיום תהליך המיזעור של אמצעי התקשורת מאפשר לנו לשאת אותם בכיס או להרכיבם כמשקפיים על עינינו. אך יחד עם אפשרויות התקשורות האינסופיות שהטכנולוגיה מציעה לנו, כולנו מכירים את התמונה שבה קבוצה של ילדים (או מבוגרים) יושבים ביחד באירוע כלשהו, וכל ילד מרוכז במסך שלו.
אלה מאיתנו שמחזיקים טלפון חכם מוצאים את עצמם לא פעם מתעסקים איתו במקום להיות נוכחים עם האנשים בסביבתם – ילדים, בני זוג או קולגות. ועל כך נאמר כי טכנולוגיות התקשורת הדיגיטאליות מקרבת בין רחוקים, אך מרחיקה קרובים.
מה שהתפתח כאמצעי תקשורת, הפך במהרה לאמצעי לבידור ושעשוע, ולאחד מצרכני הזמן הגדולים של התרבות שלנו. לפי נתונים עדכניים, ילדי ישראל מבלים הכי הרבה זמן בעולם באינטרנט.
40% מהילדים עד גיל 17 מבלים מעל 4 שעות באינטרנט(, ונמצאים מקום שני בעולם בצפייה בטלוויזיה 37% צופים מעל 4 שעות בטלוויזיה. המחקרים אינם מתייחסים עדיין לסמארטפונים שמעלים עוד יותר את זמן המסך של הילדים למשל, בנסיעות ובהסעות לבית הספר.
לא יהיה מוגזם לומר שרוב הילדים מבלים מול מסכים יותר שעות ביום מאשר בבית הספר. למי שיש בבית ילד עם סמרטפון יוצא לא פעם לראות אותו משחק בו בזמן שהוא צופה בטלוויזיה או בסדרה במחשב, במה שהופך להיות התגלמות של הסחת הדעת שמורידה את היכולת שלנו להקשיב ולהתרכז.
מה סוד הקסם של המסכים? מדוע הם כל כך מרתקים אותנו?
התרבות של היום היא תרבות חושית-ויזואלית. חוש הראייה הוא החוש הפעיל ביותר,
ו'יצירת תמונות' היא חלק יסודי מהפעילות של הנפש האנושית.
אנחנו חושבים בתמונות. במובן הזה, המסכים מחקים פעילות אנושית בסיסית ביותר, שעליה מושתתת החשיבה – היכולת האנושית ליצירת תמונות בנפשנו. זאת הסיבה שאנחנו מתחברים כל כך בקלות למסכים – הם מדמים פעילות נפשית בסיסית מאוד שלנו, וחוסכים מאיתנו את המאמץ הפנימי הכרוך ביצירתה.
אבל החיבור הזה מצביע גם על הבעיה הבסיסית ביותר עם המסכים: שהם מחליפים את הפעילות הפנימית של יצירת תמונות בנפש. צפייה במסכים הופכת את הנפש שלנו לפאסיבית, ופוגעת ביכולות החשיבה התמונתית שלנו – שהיא הבסיס ליצירתיות ולכל הקדמה האנושית. בטווח הארוך היא יוצרת עצלות פנימית, שבאה לידי ביטוי לא רק ביכולות החשיבה, אלא גם ביכולת שלנו להפעיל את כוח הרצון ולממש את עצמנו בעולם. אצל ילדים המצב קריטי אף יותר; היכולת לחשוב בתמונות ולהיות בעולם של דמיון ופנטזיה הוא הבסיס לחשיבה בריאה ויצירתית בגיל מבוגר. כשאנו מאפשרים לילד לבלות זמן רב מול מסכים, אנחנו פוגעים ביכולת שלו לדמיין, ומזיקים ליכולת שלו לחשוב בתור אדם מבוגר.
אחרי שהבנו את הבעיה המרכזית ביותר עם המסכים, אפשר להמשיך ולהצביע על בעיות נוספות הקשורות למסכים, כפי שגילו מחקרים התפתחותיים:
הפרעות קשב וריכוז
תרבות המסכים מאופיינת בהפרעת קשב וריכוז המונית – אנו יכולים לראות את ההשפעה של זה עלינו.
גם לנו המבוגרים מאוד קשה היום להתרכז בדבר אחד יותר מידי זמן, ואנחנו חייבים כל הזמן 'לקפוץ' לדבר הבא.
ואם לנו המבוגרים קשה, אז מה יגידו הילדים, שמראש דעתם מוסחת יותר בקלות?
חוסר יכולת לדחות סיפוקים
כל המדיה הדיגיטאלית המוצגת על מסכים – אם זה תוכניות טלוויזיה או משחקי מחשב – מאופיינת במהירות שבה דברים קורים. ילדים המבלים זמן רב מול מסכים מאבדים את היכולת להמתין ולדחות סיפוקים. דבר זה מוביל להתנהגות פאסיבית, חסרת יוזמה ועשייה מצד אחד, אך דרשנית כלפי הסביבה ובלתי מסופקת, מצד שני.
אלימות
במוחנו ישנם תאי-מראה אשר משקפים את הפעילות שאנו צופים בה, ובהתאם שולחים מסר עצבי אשר מעודד הפרשת הורמון שמתאים לפעילות שבה צפינו. לכן צפייה בפעילות מסעירה מעודדת הפרשת אדרנלין, מבלי שהגוף מפוגג אותו על ידי השתתפות בפעילות. לכן ילדים אשר צופים בתוכניות אלימות, נוטים להתנהג באופן סוער ואלים לאחר הצפייה בתכנית.
יתר על כן, רבים מהתכנים המשודרים בטלוויזיה או משוחקים במחשב מכילים אלימות. מלבד ההשפעה שיש לכך שאלימות שאינה נושאת תוצאות במציאות הופכת להיות חלק מתפיסת עולמם של ילדים, יש למשחקי המחשב – ובמיוחד למשחקים האלימים, שבהם הילד מגלם שחקן שמטרתו לירות ולהרוג דמויות במשחק – השפעה נוספת על מוחם של הילדים. משחקים אלה, שבהם חוזרים על פעולת ההרג מאות פעמים בשעה, יוצרים קשרים במוח שהופכים את האפשרות ללחוץ על הדק של רובה למציאותית יותר ויותר.
לא מפתיע שאנדראס ברינקוויק, הרוצח הנורווגי שירה ב-29 בני נוער, היה מכור למשחקי 'הרג בגוף ראשון', וכמוהו רוצחים המוניים נוספים (הרחבה במאמר "בית ספר לרצח בחדר הילדים", אדם עולם, גיליון 17)
חוסר יכולת להשתלב במערכות החינוך
ילד שהתרגל לקבל הכול מייד, מהיר ורועש, יתקשה מאוד להקשיב לגננת המשעממת או למורה שכותבת באיטיות על הלוח.
מכאן קצרה הדרך לחוסר עניין והפרעה בשיעור.
חוסר יכולת להיות יצירתי
בניגוד לתקווה שתכניות טלוויזיה אודות אמנות ויצירה למשל סרטים אודות מוזיאונים או אמנים בעולם יעודדו יצירתיות, הרי שהפאסיביות של הילד אשר צופה במשך שעות במעשיהם של אחרים- טובים ככל שיהיו, מקטינה את יכולתו ליזום, לחשוב, לתכנן ולבצע בעצמו.
השמנה
הורים רבים משתמשים בטלוויזיה כאמצעי לשעשע את הילד בזמן שהוא אוכל, כתחליף לארוחה משפחתית משותפת. לאכילה מול הטלוויזיה חסרונות רבים: הילד לא שם לב לאוכל שנכנס לפיו, למגוון הטעמים, המרקמים והריחות. הילד אף לא שם לב מתי הוא שבע ומתי ניתן להפסיק לאכול.
וכמובן, שעות המסך באות על חשבון פעילות גופנית שילדים כל כך זקוקים לה, ובמקביל לצריכה מוגזמת של חטיפים מלוחים ושמנים. התוצאה: השמנה ניכרת אצל הילדים.
פגיעה בראייה
המבט אשר רודף אחר שלל התמונות שמרצדות על מסך – ואין זה משנה מה גודל המסך – איננו ממוקד והדבר גורם להתעייפות ולירידה בכושר הראייה.
חיקוי של התנהגויות מזיקות:
בהרבה סרטים וסרטוני יו-טיוב העישון, שימוש מופרז באלכוהול או התנהגויות מיניות פוגעניות מצטיירים כמשהו נורמטיבי ומקובל, מושך ובעל יוקרה חברתית. הנוער אשר מחפש מודלים לחיקוי, עלול לבחור בסוג הזה של התנהגויות.
פגיעה ברכישת השפה והשימוש בה
שפה נרכשת מתוך דיאלוג עם אדם אחר ששפתו עשירה יותר, ומתוך דיאלוג אשר מלמד את הילד מה האופן הנכון לתגובה ומה התוכן הנכון. כאשר הילד צופה בתכניות טלוויזיה, כמובן שלא מתקיים דיאלוג, הוא אינו מתרגל את המיומנות של שליפת מילים ממוחו, אינו מתרגל הגייה נכונה, ואף אינו יכול לשער איך יגיב השומע. מודלים בלתי ריאליסטיים כמו תכניות "ריאליטי" אף פוגעים בהבנה החברתית של הילד כיצד, על מה, מתי ועם מי מדברים.
האתגר הרוחני שמהווה הטכנולוגיה לאדם
חשוב להדגיש כי הגישה האנתרופוסופית איננה נגד קידמה או טכנולוגיה. אין לאיש כוונה להחזיר אותנו לכפר קטן באפריקה אשר בו נבנה את בתינו בבוץ ונתקשר בעזרת תופים.
אלא שאם ההתפתחות האנושית נשענת על תקשורת בין בני האדם, עלינו להתמודד עם השאלות שאופן התקשורת החדש מזמן לנו.
התקופה שלנו היא תקופה שבה קורים במקביל שני תהליכים שהם לכאורה מנוגדים: התהליך הראשון הוא של התעוררות התודעה והיפתחות מחודשת לאפשרות שהקיום האנושי הוא קיום בעל משמעות רוחנית שמשתרעת מעבר לחיים האלה שניתן לתפוס בחושים הפיסיים.
התהליך השני הוא תהליך של בריחה ממודעות וטשטוש התודעה על ידי מסכים אשר מהפנטים אותנו אליהם, מבצעים עבורנו את הפעילות האנושית הבסיסית של יצירת תמונות נפשיות והופכים אותנו לזומבים מהלכים.
לאינטרנט יש חלק מרכזי בהתהוותם של שני התהליכים הללו: מצד אחד, הוא זה שמאפשר את יצירת התודעה האחדותית הגלובלית, על ידי האופן שבו ניתן לשתף מידע.
בעינינו, האינטרנט עוזר מאוד בקבלת האפשרות שקיים עולם רוחני, כי הוא מהווה דוגמה חיה לממשות שאינה פיסית. ומצד שני, קיומו של האינטרנט גרם לעלייה חדה במספר המסכים בעולמנו, ולמעשה הביא אותם לכל כיס.
ובתוך כל התהליכים הללו ניצב האדם, שלו היכולת לבחור באופן חופשי כמה הוא נותן לטכנולוגיה להחליף את יכולותיו האנושיות ולדרדר אותו לצורת קיום של זומבי, וכמה הוא מנצל את ההתקדמות הטכנולוגית לשירות מטרותיו הנעלות.
טכנולוגיה, מיסודה, אינה 'טובה' או 'רעה' – היא ניטראלית.
לנו החופש לבחור מי יהיה אדונו של מי. אך כדי שגם לילדינו תהיה את היכולת לבצע את הבחירה הזאת, אנחנו צריכים לחזק את כוחותיהם הפנמיים למן הילדות, ודבר זה נעשה רחוק מהמסכים.
נעבור אפוא לחלק המעשי של המדריך – איך מרחיקים את הילדים מהמסכים?
כיצד נפחית את שעות המסך של ילדינו?
ההקדמה הארוכה למדריך הזה חשובה, כי בלי הבנה של נזקי המסכים לא נוכל באמת לעודד את ילדינו להפחית את שעות המסך. לאחר שהבנו את חשיבות העניין, ניתן לגשת לפתרונות המעשיים.
את הפתרונות הללו ניתן לחלק ל-3 חלקים:
- מניעה
- קביעת כללים ברורים לבית
- הצגת אלטרנטיבה למסכים.
1. מניעה
מאד רצוי שלא לחשוף ילדים מתחת לגיל שנתיים לשום סוג של מסך.
זאת המלצה מפורשת של איגוד הרופאים האמריקני. בגיל הזה, היכולת לשלוט בכך היא לגמרי בידי ההורים. אם אינכם רוצים לחשוף את ילדכם בן הפחות משנתיים למסך, דאגו שלא יהיה כזה בסביבתו.
הוציאו את הטלוויזיה והמחשב מחדר הילדים
לנוכחותם של מכשירים אלה בחדר הילדים יש כמובן קשר ישיר לכמות הזמן שהילד מבלה מול המסך. הוצאתם משם היא צעד ראשון ומשמעותי מאוד בדרך להפחתת שעות המסכים.
תנו לילד טלפון טיפש
הורים רבים נותנים היות טלפונים לילדים, על מנת שיוכלו להיות תמיד בקשר. ל"תודעת הזמינות הנצחית" יש השפעה על איכות הילדות אבל זה נושא למאמר אחר (ראו דני שטיינר, "תודעת הזמינות הנצחית והשלכותיה", אדם עולם, גיליון 17).
אם חשוב לכם שלילדכם יהיה טלפון, עדיף שהוא יהיה טלפון "טיפש" ולא סמארטפון. הטלפונים החכמים הם חוד החנית של מתקפת המסכים על עינינו ועיני ילדינו. הם נמצאים בכל כיס, והכפתור האחד הזה פשוט קורא לך ללחוץ עליו בכל רגע. כך איבדנו את זמן הבהייה שלנו – בכל רגע "מת" אנחנו נפנה אל הטלפון החכם ונבקש ממנו שישעשע אותנו. ילד עם טלפון חכם בכיס ינצל כל רגע פנוי לשחק ולהשתמש בו – בהסעה לבית הספר, בהפסקה, בערב כשההורים עסוקים בענייניהם…
ככה עולה במידה ניכרת "זמן המסך" של ילדינו, ואם החלטנו להגביל אותו, יש לכלול את הסמרטפון בתוכו.
יבוא היום שבו הילד יזדקק לטלפון חכם כדי להיות חלק מהשיחה החברתית בכיתה – למשל בקבוצת הוואטס-אפ שלה. יכול להיות שבשלב הזה לא יהיה מנוס מלספק לילד טלפון חכם. אבל עד אז, נסו לדחוק את הקץ, ותנו לילד טלפון "טיפש" – לשיחות והודעות בלבד.
תנו דוגמה אישית
הילדים מתחנכים על ידי הסביבה שבה הם גדלים ומתוך חיקוי שלה. אם נאמר לילד שאסור לו לצפות בטלוויזיה, בעוד שאנחנו מתרווחים לנו על הספה וחטיף בחיקינו – אין לנו סיכוי שהוא יקבל זאת. לכן אנחנו צריכים להגביל את זמן הצפייה בעצמנו. אם אנחנו ממליצים לילדנו לקרוא בספר במקום לשחק במחשב, עליו לראות אותנו קוראים בספר או בעיתון. אם אנחנו רוצים שיתנתק מהסמארטפון, גם אנחנו צריכים לעשות זאת בעצמנו.
2. קביעת כללים ברורים בבית
מכיוון שאיננו חיים בוואקום, ברור לנו שגם אחרי שצמצמנו ככל יכולתנו את מקומם של המסכים בחיינו, הם לא יעלמו וודאי שהתשוקה של ילדינו אליהם לא תעלם. ומכיוון שהימצאותן של המסכים בחיינו היא עובדה, יש להכניס אותם לתוך חיי הבית בצורה מסודרת ולקבוע כללים לגביהם. תפקידם של הכללים הוא ליצור מסגרת ברורה למקומו של המסך בחיינו, ולמנוע ממנו להפוך לנושא לריבים וחיכוכים בלתי פוסקים.
אחת מהטעויות בקביעת משולש היחסים הורים-ילדים-מסכים היא שאנחנו משדרים את המסר ש"מסכים זה רע", והופכים את זמן המסך של הילד למושא של שכר ועונש. התנהגת לא יפה – אין מחשב! סיימת שיעורים? תוכל לראות עוד טלוויזיה. יש בכך מסר סותר שאנו מעבירים לילדים שלנו:
אם טלוויזיה היא רעה, איך צפייה נוספת בה יכולה להיות פרס?
ההמלצה שלנו היא לא להפוך את זמן המסכים לחלק ממערך ה"תן-וקח" או השכר והעונש שביניכם לבין ילדיכם. יש להתייחס אליו כאל בזבוז זמן מסוכם וידוע מראש, ולנסות לצמצם אותו, אך לא בלהיטות רבה מידי. ככל שאתם תהיו להוטים לצמצם את זמן המסכים של הילד – הוא מצידו ינסה להגדיל אותו, וימצא הזדמנויות מחוץ לבית לעשות זאת. אם תהיו אדישים למסכים, ובמקביל תציעו אלטרנטיבה טובה יותר, אז תראו שהעניין של הילד במסכים יפחת מאליו.
הגבלה של זמן הצפייה
בסקר שנערך ע"י "אדם-עולם", הורים רבים אמרו שהם מגבילים את משך הצפייה לשעה עד שעתיים ביום. יש לשים לב שגם שימוש סמארטפונים שלא למטרות שיחה נחשב "זמן מסך", כי זה מה שהוא.
תקבעו שיגרה
כמו שכל דבר שאנחנו עושים עם ילדים רצוי להכניס לתוך שגרה ברוכה (ריתמוס), כך גם את זמן המסך כדאי להכניס למסגרת קבועה של זמן. כל משפחה תקבע לעצמה מה הזמן המתאים לצפייה, אך כדאי לשמור על כללי האצבע הבאים: לא לצפייה בזמן האוכל, לא לצפייה קרוב לשעת השינה ולא להרדים את הילד מול הטלוויזיה. אם לילד יש שיעורי בית או מטלות כלשהן שהוא צריך למלא מידי יום, מוטב לקבוע סדרי עדיפויות – לא צופים בטלוויזיה לפני שמילאת את מטלותיך היומיות.
צפו ביחד
אמנם, צפייה משותפת בטלוויזיה אינה יכולה להיחשב "זמן איכות" (ראו התייחסות לנושא זמן האיכות בהמשך המדריך), אך היא כן בונה עולם משותף להורה והילד. ההורה גם יכול לנתב את הצפייה לסרטים ותוכניות טובות בעיניו, וללמד את הילד כיצד להשתמש במדיה הזאת בצורה מושכלת. יתרון נוסף לצפייה המשותפת הוא שהיא עשויה להוציא לילד את החשק לראות טלוויזיה J
היו עקביים
כלל זה תופס בכל נושא ההורות, והילדים יבדקו את העקביות שלכם בכל נושא, גם בעמידתכם מולו בסירובכם לאפשר לו לצפות במחשב. זכרו שגם אם הילד כועס או בוכה עכשיו כי אינכם מאפשרים לו לראות את התוכנית שהוא רוצה לראות, בתוך ליבו הוא יודה לכם על כך שיש לכם דעה לגבי מה שטוב לו, ומתעקשים להחזיק בדעה זו למרות תחנוניו.
תהיו סמכותיים, אך ספקו הסבר
נסו להגיע לכך שהילדים יפנימו את ההבנה לגבי הנזק שבצפייה ממושכת במסכים. גם אם תצליחו לאכוף את החוקים בבית בעזרת הסמכות, עדיין יש סיכוי גבוה שילדכם יפגוש במסכים במקום אחר.
חשוב שהמסכים לא יהפכו למושא ערגה שיש רק לשכנים – ולכן ילדינו הולכים לבקר ילד שכלל אינם נהנים מחברתו, רק בכדי לצפות בטלויזה.
בגיל המתאים, תנו לילדיכם את הכלים לבחור
הורים רבים אוהבים לבחור איזה תוכנית או סרט יראו הילדים. גישה זו נכונה במיוחד בגילים הצעירים.
ככל שעולה הגיל, ניתן לשתף את הילד בבחירה, מתוך מבחר שאתם מציעים ושכולו מקובל עליכם. יבוא השלב שבו הילד יתחיל לבחור באופן עצמאי את התכנים שבו הוא צופה, ואז חשוב שאתם תהיו מודעים ועדיין תהיה לכם היכולת לפסול צפייה בתוכנית או סרט מסוים. ונקווה שהוא ישתמש בעקרונות שלמד מאיתנו, גם כאשר אינו נמצא תחת עיננו הפקוחה.
3. הציעו אלטרנטיבה ראויה למסכים
על מנת שהילד יפחית את שעות המסך שלו, צריך להציע לו פעילות אלטרנטיבית שתעניין אותו מספיק. בחלק הבא של המדריך נדבר על פעילויות משותפות להורים וילדים, אך ידוע לנו שההורים לא יכולים לבלות את כל זמנם עם הילדים, ולילדים צריכה להיות אופציה לבלות זמן איכותי הרחק מהמסכים.
לפני שנדון בפרוטרוט באלטרנטיבות, בואו נדבר עוד קצת על התודעה האנושית. כבני אדם, התודעה שלנו נעה בין קליטת גירויים ורשמים מבחוץ, לבין פעילות פנימית שיוצרת בעצמה את התוכן הנפשי שלנו – מחשבות, רגשות ופעולות. בין שתי הקצוות הללו של פעילות נפשית, קיים אמצע של גירויים חיצוניים אשר יוצרים פעילות פנימית בתוכנו. קריאה בספר היא סוג כזה של פעילות, וגם יצירה אמנותית. כשאנו רוצים להציע לילד אלטרנטיבה למסכים, אנו ננסה שהאלטרנטיבות תהיינה מן הסוג הזה. יצירה היא הדבר הראשון שאפשר להמליץ עליו – ציור, נגינה, סריגה. קריאה מתוך ספר או עיתון ילדים הוא גם דבר מומלץ, אך יש לשים לב לתוכן המוגש לילד בספר או בעיתון הילדים, כי גם הם לעתים קרובות נופלים קורבן לתרבות הרייטינג. הדבר השלישי הוא משחקים וצעצועים קנויים.
כלל האצבע הוא להעדיף צעצועים שלא מצריכים בטרייה או חיבור לחשמל כדי שישחקו בהם.
משחקים כאלה לרוב מעודדים את הילד לפעילות יצירתית, הן פנימית והן חיצונית.
עודדו את הילד לבלות זמן בחוץ עם חברים
אני זוכר שבילדותי, אחרי בית הספר וארוחת הצהריים, הייתי רץ החוצה ל"הרים", שהיו לא יותר מאשר שטח בר בפאתי השכונה שלנו. שם הייתי מבלה עם ילדי השכונה במשחקים שונים עד רדת הערב, או עד שפיצוץ מרעיש אוזניים מהמחצבה הרחוקה היה מבריח את כולנו הביתה…
אחת מתופעות הלוואי של תרבות המסכים היא העובדה שרחובות הערים התרוקנו מילדים, ודבר זה משתלב היטב עם החששות שיש להורים מפני הסכנות האורבות לילדים בחוצות. אי אפשר לבוא בטענות להורים המעוניינים להגן על ילדיהם, אך חשוב להיות ערים לכך שבזמן הילדות גם בילוי קבוע מול מסך הוא סכנה ופגיעה ודאית בילד.
לכן, מצאו את הדרכים שבהם הילד יוכל להיות בחוץ, אם אפשר אז עם חברים. מצאו אזור בפאתי השכונה שבו בטוח בעיניכם לילדים לשהות, ועודדו את הילד להגיע לשם עם חברים.
חוגי ספורט ותנועה
הורים רבים שמבינים את החשיבות של התנועה אצל ילדים אך חוששים לתת להם להסתובב ברחובות, מוצאים את חוגי הספורט למיניהם כפתרון טוב. נכון, התנועה היא חשובה מאוד, ולאימון ספורטיבי, אם נעשה ברצינות והתמדה, עשוי להיות יתרונות בבניית האופי של הילד, גם אם הוא לא הופך להיות ספורטאי מקצוען. חשוב לנו רק להצביע על כך שבחוג הספורט האינטראקציה בין הילדים אינה טבעית אלא ממושטרת על ידי חוקי החוג וכללי הספורט שבו עוסקים, ודבר זה אינו מפתח את הכישורים החברתיים של הילד, או את המרכז הפנימי שלו. דבר זה נעשה רק במשחק חופשי בין ילדים ללא התערבות המבוגר.
החוגים של "שומרי הגן", שבהם ילדים שוהים בטבע בחברתו של מדריך ועוסקים ביחד במלאכות אינדיאניות עתיקות, עונה על כל הצרכים ההתפתחותיים של הילד ומספק לו עניין רב.
"זמן איכות"
במציאות שבה להורים יש פחות ופחות זמן לבלות עם הילדים שלהם, עולה בעיניהם החשיבות של "זמן איכות". זמן איכות נתפס כזמן שבו נעשית פעילות מיוחדת ביחד, אם זה פעילות בתוך הבית, או לצאת או לבלות ביחד. כמובן שפעילות משותפת מן הסוג הזה היא דבר מבורך, אך זה לא ראלי לבצע אותה באופן יומיומי, וזה גם לא נדרש. הרשו לנו להציע הגדרה חדשה זמן איכות – זמן שבו הילד עושה ביחד עם המבוגרים את חובות הבית: ניקיון, בישול, קניות בסופר, עבודה בגינה, סידור ארונות וכו'. בזמן הזה, חשוב שתהיה תקשורת חיה בין הילד למבוגר – שיחה בגובה העיניים, על הדברים המשותפים להורה והילד.
פעילויות יצירתיות משותפת
ילדים מאוד אוהבים ליצור, וברוב גני הילדים מעודדים אותם לעשות כן. כדי ליצור ביחד, צריכים אנו המבוגרים לעשות את הצעד לקראתם. זאת ההזדמנות שלנו לפתח איכות זו בתוכנו, וליצור ביחד עם הילדים. סריגה, תפירה, ריקמה, קליעת חבלים (מאקרמה), ציור, פלסטלינה, פימו, לישת בצק.
הפעילויות המשותפות האהובות הללו יעודדו את הילד להמשיך איתן אחר כך בכוחות עצמו, כשאנחנו נצטרך להתפנות לעניינינו ה"רציניים".
פעילות מוסיקלית
ילדים אוהבים לנגן – רק תנו להם כלים! ואם אין לכם כלים, גם תיפוף בעזרת כף עץ על סירים הפוכים יכול להיות מהנה. אך מומלץ, כמובן, לעשות זאת ברצינות. רכישת מיומנות בכלי מוסיקאלי מטפחת איכויות בריאות בנפשו של הילד, ומעניקות לו שעות של שהייה בעולם הרוחני של המוסיקה.
פעילות פיסית משותפת
מתי בפעם האחרונה לקחת את הילד שלך לדשא ושיחקתם כדורגל? או למגרש הכדורסל? ילדים מאוד אוהבים להיות בתנועה ויש היום לא מעט מכשירי תנועה – אופניים, קורקינט, גלגליות, רולר-בליידס… צאו לרכב ביחד!
ואגב, המשחקים החדשים שמצריכים תנועה כדי להפעיל אותם, כדוגמת xbox ,wii או פלייסטיישן, אינם מעודדים את הילד לפעילות פיסית אמיתית, כי היא אינה כוללת אינטראקציה גופנית עם חומרים ממשיים והתנועה שהיא מעודדת היא תנועה רובוטית ולא חופשית.
עבודה בגינה
אם יש גינה, אז נפלא היה לבנות בית-עץ ביחד, או לשתול צמחים שונים, עישוב, קטיף. אם אין גינה, אז גם גינון צמחי תבלין באדניות יספק.
עודדו קריאה
לילדים יש היום פחות ופחות סבלנות לקרוא, אך חשוב שננחיל להם את האהבה לקריאה. איך עושים זאת? חשוב שהספרים והעיתונים יהיו חלק מהסביבה התרבותית שבה הילד גדל. חשוב שגם את תקראו מולם, ושתאפשרו להם לבחור את הספרים שהם רוצים לקרוא – גם אם בהתחלה הם אינם לרוחכם.
מסכים ובני הנעורים – מה עושים?
לגבי בני הנעורים, המצב מורכב בהרבה. הם אינם נוטים לקבל גזירות שנראות להם בלתי הגיוניות או מפלות. תחושת הצדק שלהם פעילה ולחבריהם יש הרבה יותר השפעה עליהם מאשר להורים.
ועדיין, יש מה לעשות גם כשמגיעים לגיל הזה.
- נשתדל לגדל את ילדינו בסביבה שאנחנו במידה רבה מזדהים עם ערכיה. כלומר, יתכן שילד שכל חבריו לומדים יחד איתו בבית ספר אנתרופוסופי, יסכים לקבל עליו מגבלות אשר ילד בסביבה עירונית רגילות לא יהיה מוכן להן. לעיתים אין ברירה ואנחנו צריכים לקבל את סביבתו כפי שהיא ולנווט בתוך האילוצים.
- כעת הזמן ליהנות מן ההרגלים שהקנינו לילדנו: נעודד אותו לקרוא, ליצור, ללכת לחוגים בעלי אופי ספורטיבי או יצירתי או מוסיקלי. נשתדל שיהיה עסוק מכדי להגיע למסך שלו לעיתים קרובות מידי.
- נקבע יחד עם ילדנו כמה זמן ביום הוא מבלה מול המסכים השונים ונשכנעו שכדאי להגביל את משך השימוש. לגבי מחשב אישי בחדר – זה מאוד תלוי ביחס של הילד אל המסכים.
אם הוא מאוד מתלהב מהם – עדיף שהמסך יישאר מחוץ לחדר. אם היחס למסכים הוא מאוזן ובריא, אפשר לקנות לילד מחשב שבו הוא יוכל לצפות בסדרות האהובות עליו, כחלק מגיבוש האני האינדיבידואלי שלו.
- ישנם הורים שרואים בטלפון הנייד סוג של כלב שמירה. הם טוענים שכך הם יכולים תמיד לדעת היכן הילד שלהם. הילדים מצידם לא תמיד עונים להודעות, או חוזרים בטלפון. לכן ראוי לקבוע כללים משותפים בנוגע לזמן שהם צריכים להתקשר לפני שאנחנו "ממש מודאגים".
- נשוחח עם ילדנו על סוג התכנים שהוא נחשף להם ונספר על מחקרים אשר מראים שחשיפה מוקדמת לתכנים פורנוגראפיים, פוגעת ביכולת לתקשורת מינית תקינה בבוא העת.
החשיפה לתכנים אלימים מובילה לחשש ופחד וחשדנות כלפי הסביבה,
גם כאשר הדבר לא מוצדק.
- ננסה לברר איזה סוג קשרים ילדנו מקיים דרך האינטרנט ומה מידת ההיכרות שלו עם אנשים שהוא מתקשר איתם.
- נקבע יחד עם ילדנו איזה מידע הוא מוסר על עצמו ועל משפחתו בעזרת האינטרנט ודרך המסכים השונים. תמונה שמצולמת בסמארטפון תוך כדי מסיבה יכולה להגיע הרבה יותר רחוק מכפי שהילד שלנו התכוון.
ננסה למסד תקשורת אנושית טובה ואוהבת עם ילדינו, עוד לפני שהם מגיעים לגיל ההתבגרות. הם, מצידם, ימרדו, אך מצד שני, הם יאפשרו לנו נגישות במקרה שהם מסתכים בצרה בעקבות שימוש במסכים השונים.
כפי שנאמר בפתח המדריך, תקופתינו מזמנת לנו אתגרים רבים אשר מאפשרים את העלאת המודעות האנושית או להיפך – את הכחדתה של המודעות והפיכתנו לחלק מאיזשהו "מאטריקס" שבו פעולותינו מכוונות על ידי הטכנולוגיה. לכן, במקום שהגולם – שכבר נהיה יותר ויותר חכם ומעניין ואנושי – יקום על יוצריו, יש לנו כאן בבית, בדיאלוג שנקיים עם הטכנולוגיה, אפשרות למודעות, בחירה והתפתחות רוחנית.
***
נועם שרון הוא מייסד קבוצת אדם עולם בע"מ ואוצר התוכן שלה. noam@adamolam.com
מירי מתתיה היא יועצת חינוכית להורים ופעוטונים ברוח חינוך וולדורף. miri.matt@gmail.com
לקבלת גיליון התנסות של אדם צעיר לחצו כאן
להצטרפות לאדם צעיר לחצו כאן