כְּשֶׁיוּלִי מְסַיֶמֶת לִבְנוֹת אַרְמוֹן בַּחוֹל הִיא מְגַלָה שֶׁהַטַבַּעַת הָאֲהוּבָה שֶׁלָה נֶעֶלְמָה
מאת: נטעלי גבירץ
מתוך גיליון ים (98), אוגוסט 2021
להאזנה לסיפור:
בָּאוֹר שֶׁל הַשֶׁמֶשׁ, הַטַבַּעַת שֶׁל יוּלִי נָצְצָה בִּמְיֻחָד. הִיא הָיְתָה כְּסוּפָה וַחֲלָקָה, מְשֻׁבֶּצֶת זְכוּכִית גְדוֹלָה בְּדִיוּק בָּאֶמְצַע, כְּחֻלָה וּשְׁקוּפָה כְּמוֹ גַלִים. וּכְשֶׁיוּלִי קֵרְבָה אֵלֶיהָ אֶת הַפָּנִים עַד שֶׁכִּמְעַט נָגְעָה לָה בְּאַף, וְהִתְרַכְּזָה מְאֹד, הוֹפִיעָה שָׁם הִשְׁתַקְפוּת שֶׁל הָעַיִן שֶׁלָה.
אֶת הַטַבַּעַת קִבְּלָה יוּלִי מִשִׁירָה, הַחֲבֵרָה הֲכִי טוֹבָה שֶׁלָה. כְּשֶׁשִׁירָה הֵבִיאָה לָה אוֹתָה בְּבֹקֶר יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁעָבַר, בְּתוֹךְ שַׂקִיק בַּד רַךְ, יוּלִי שָׁאֲלָה אֶת עַצְמָה אִם יֵשׁ לָה יוֹם הֻלֶדֶת. אוֹ שֶׁאוּלַי הַהוֹרִים שֶׁלָה שָׁכְחוּ לְסַפֵּר לָה שֶׁיֵשׁ חַג אַחֵר הַיוֹם? חַג שֶׁל מַתָנוֹת? אֲבָל לֹא הָיָה. שִׁירָה נָתְנָה לָה אֶת הַמַתָנָה סְתָם כָּכָה, וּבְעֶצֶם הַהֶפֶךְ מִסְתָם. הִיא רָאֲתָה אֶת הַטַבַּעַת בַּטַיֶלֶת שֶׁל אֵילַת, בְּטִיוּל עִם הַהוֹרִים שֶׁלָה, וּמִיָד יָדְעָה שֶׁיוּלִי תֹאהַב אוֹתָה וּבִקְשָׁה שֶׁיִקְנוּ לָה, וְזֶה הָיָה יוֹתֵר נֶחְמָד מִכָּל חַג. יוּלִי הִבְטִיחָה לְשִׁירָה שֶׁתִשְׁמֹר עַל הַטַבַּעַת הַזֹאת תָמִיד-תָמִיד וְשֶׁהִיא אַף פַּעַם לֹא תוֹרִיד אוֹתָה מֵהָאֶצְבַּע. גַם לֹא בָּאַמְבַּטְיָה. הִיא תִקַח אוֹתָה לְכָל מָקוֹם, לְרוֹפֵא הַשִׁנַיִם וּלְחוּג אִגְרוּף, לְרַכָּבוֹת וְלִמְטוֹסִים, לְטִיוּלִים בְּכָל הָעוֹלָם, וְגַם כְּשֶׁיִהְיוּ לָה יְלָדִים וַאֲפִלוּ נְכָדִים, הִיא לֹא תוֹרִיד אוֹתָה.
"אֲבָל מָה אִם הָאֶצְבַּע שֶׁלָךְ תִגְדַל?" שָׁאֲלָה שִׁירָה, וְיוּלִי חָשְׁבָה קְצָת וְאָמְרָה שֶׁבֵּינְתַיִם הִיא לֹא מַרְגִישָׁה שֶׁהִיא גְדֵלָה, וְהוֹסִיפָה שֶׁ"בָּטוּחַ יֵשׁ מַכְשִׁירִים מְיֻחָדִים לְהַגְדָלַת טַבָּעוֹת, וְאִם אֵין אָז נַמְצִיא."
בַּיָמִים הַבָּאִים הַטַבַּעַת בָּאָה עִם יוּלִי לְכָל מָקוֹם. הִיא הָיְתָה אִתָה בַּגִנָה, כְּשֶׁשָׁתְלָה פְּרָחִים וְחַסָה בָּעֲרוּגָה הַקְהִלָתִית, בָּאֲרוּחָה אֵצֶל סָבְתָא אַחַת וְאָז אֵצֶל סָבְתָא אַחֶרֶת, אֲפִלוּ בַּחֲתֻנָה הִיא הָיְתָה, וּבְכָל מָקוֹם אָמְרוּ: "אֵיזוֹ טַבַּעַת מַקְסִימָה!" וְיוּלִי אָמְרָה, גַם כְּשֶׁאַף אֶחָד לֹא שָׁאַל: "שִׁירָה נָתְנָה לִי אוֹתָה בְּמַתָנָה."
הָאַרְמוֹן
כְּשֶׁכָּל הַמִשְׁפָּחָה הִתְיַשְׁבָה עַל הַמַחְצֶלֶת בְּחוֹף הַיָם בְּשַׁבָּת אַחַר הַצָהֳרַיִם, הַטַבַּעַת שֶׁל יוּלִי נָצְצָה בִּמְיֻחָד. "אִמָא, תִרְאִי." יוּלִי הֵזִיזָה אֶת הַיָד וְנָתְנָה לְקַרְנֵי הַשֶׁמֶשׁ לִרְקֹד עַל פְּנֵי הַזְכוּכִית הַחֲלָקָה. "זֶה מַמָשׁ מְסַנְוֵר!" אִמָא הִסְכִּימָה וּמִיָד הִרְכִּיבָה אֶת מִשְׁקְפֵי הַשֶׁמֶשׁ. "אַתְ רוֹצָה שֶׁנִכָּנֵס קְצָת לַיָם לִפְנֵי שֶׁאַתְ מַתְחִילָה?" הִיא שָׁאֲלָה, אֲבָל כְּבָר יָדְעָה שֶׁלְיוּלִי יֵשׁ תָכְנִיוֹת אֲחֵרוֹת.
יוּלִי הוֹצִיאָה מִשַׂקִית גְדוֹלָה אֶת עֶרְכַּת הַכֵּלִים הַמְיֻחֶדֶת שֶׁלָה לִבְנִיַת אַרְמוֹנוֹת בַּחוֹל: בְּתוֹךְ דְלִי כָּחֹל הָיוּ אֵת קָטָן, קֻפְסְאוֹת פְּלַסְטִיק בְּכַמָה גְדָלִים, כַּף גְלִידָה, סַרְגֵל וּמַשְׁפֵּךְ. הִיא סִדְרָה לְיָדָה אֶת הַכֵּלִים, אֶחָד לְיַד הַשֵׁנִי, וְהִתְחִילָה בָּעֲבוֹדָה. יוּלִי חָפְרָה בּוֹר בַּשִׁכְבָה הַיְבֵשָׁה וְהַחַמָה וְהִגִיעָה לְמָקוֹם שֶׁבּוֹ הַחוֹל מַפְסִיק לִהְיוֹת צָהֹב וּפֵרוּרִי וְנַעֲשֶׂה כֵּהֶה וְדָבִיק. הִיא הָלְכָה לַיָם וְחָזְרָה, הֵבִיאָה עוֹד מַיִם, עִרְבְּבָה, דָחֲסָה לְתוֹךְ קֻפְסָאוֹת, יָצְרָה קֻבִּיוֹת וְהִנִיחָה אוֹתָן אַחַת עַל גַבֵּי הַשְׁנִיָה. הִיא טָפְחָה וְהִדְקָה, עִם כַּף הַגְלִידָה חָפְרָה חַלוֹנוֹת וּפְתָחִים, בְּעֶזְרַת הַמַשְׁפֵּךְ יָצְרָה צְרִיחִים מְשֻׁלָשִׁים, וּכְשֶׁמַשֶׁהוּ הִתְפָּרֵק אוֹ נֶהֱרַס, הִשְׁתַמְשָׁה בַּנֶשֶׁק הַסוֹדִי שֶׁלָה: הִיא לָקְחָה בַּיָדַיִם חוֹל רָטֹב וְנָתְנָה לוֹ לְטַפְטֵף בֵּין הָאֶצְבָּעוֹת. כָּךְ כִּסְתָה אֶת הַסְדָקִים.
"אַתְ עוֹשָׂה לִי סְחַרְחֹרֶת!" אָמַר אַבָּא שֶׁל יוּלִי. "בּוֹאִי תֹאכְלִי קְצָת אֲבַטִיחַ."
"תֶכֶף," אָמְרָה יוּלִי. "נִשְׁאֲרָה לִי רַק הַתְעָלָה."
"אַתְ צוֹדֶקֶת, חַיָבִים מָקוֹם לְתַנִין הַמַחְמָד שֶׁלָנוּ אַלְפְרֶד!" אַבָּא שֶׁלָה נִסָה לְהַצְחִיק, אֲבָל הוּא הָיָה זֶה שֶׁלִמֵד אוֹתָה פַּעַם, כְּשֶׁהָיְתָה קְטַנָה, שֶׁכָּל אַרְמוֹן רְצִינִי צָרִיךְ תְעָלָה שׁוֹרֶצֶת תַנִינִים רְעֵבִים שֶׁיָגֵנוּ עַל הַנְסִיכִים וְהַנְסִיכוֹת שֶׁבְּתוֹכָה מִתוֹקְפִים.
יוּלִי חָפְרָה אֶת הַתְעָלָה סָבִיב-סָבִיב עִם כַּף הַגְלִידָה שֶׁלָה, וְאָז, רֶגַע לִפְנֵי שֶׁהָלְכָה לְהָבִיא עוֹד מַיִם כְּדֵי לְמַלֵא אוֹתָה, הִסְתַכְּלָה עַל הַיְצִירָה שֶׁלָה. זֶה הָיָה הָאַרְמוֹן הֲכִי יָפֶה שֶׁהִיא בָּנְתָה אֵי-פַּעַם. הִיא הָיְתָה גֵאָה בְּעַצְמָה. הַטַבַּעַת שֶׁלָה נָצְצָה בַּשֶׁמֶשׁ וְהִיא חָשְׁבָה עַל שִׁירָה. הַלְוַאי שֶׁיָכְלָה לְכַוֵץ אֶת עַצְמָה וְאֶת שִׁירָה, וּלְהִכָּנֵס לָגוּר בָּאַרְמוֹן הַזֶה יַחַד.
מַשֶׁהוּ חָסֵר
"וָאוּ, יוּלִי, אֵיזֶה יֹפִי. אֲנִי לֹא מַאֲמִינָה," קָרְאָה אִמָא. "בּוֹאִי תַעַמְדִי שָׁם רֶגַע!" אִמָא כְּבָר הֵרִימָה אֶת הַטֵלֵפוֹן לְצִלוּם, אֲבָל אָז יוּלִי אָמְרָה: "לֹא, הוּא עוֹד לֹא גָמוּר!"
הִיא תָפְסָה אֶת הַדְלִי בַּיָדִית וְלָקְחָה אוֹתוֹ לַיָם. כְּדֵי לְהִפָּטֵר מִשְׁאֵרִיוֹת חוֹל שֶׁנִדְבְּקוּ לוֹ לַקַרְקָעִית, הִיא הִכְנִיסָה וְהוֹצִיאָה אוֹתוֹ כַּמָה פְּעָמִים מֵהַמַיִם, וּבַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה שֶׁשָׁלְפָה אוֹתוֹ הַדְלִי הָיָה כָּבֵד וּמָלֵא מַיִם. יוּלִי הֵנִיחָה אוֹתוֹ רֶגַע וְהִבִּיטָה בַּיָם, בַּחֵלֶק הֲכִי כָּחֹל, שֶׁהֲכִי דוֹמֶה לַזְכוּכִית שֶׁבַּטַבַּעַת שֶׁלָה. הִיא מִשְׁשָׁה אֶת הַמָקוֹם שֶׁל הַטַבַּעַת עִם הָאֲגוּדָל, כְּמוֹ שֶׁהִיא תָמִיד עוֹשָׂה, וּפִתְאֹם נִבְהֲלָה. הַטַבַּעַת לֹא הָיְתָה שָׁם. הִיא שָׁלְחָה עֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת לְתוֹךְ הַמַיִם, חָפְרָה בַּחוֹל עוֹד וְעוֹד, הָפְכָה אֶת הַקַרְקָעִית הָרְטֻבָּה, הִסְתַכְּלָה דֶרֶךְ הַמַיִם וְקִוְתָה לִרְאוֹת בַּעֲדָם אֶת הַנִצְנוּץ הַמֻכָּר, לְהַרְגִישׁ בִּקְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת אֶת הַמַתֶכֶת הַקָרָה, אֲבָל מָצְאָה שָׁם רַק צֶדֶף אֶחָד וּפְקָק שֶׁל בַּקְבּוּק.
יוּלִי רָצָה הַחוּצָה, הִיא רָצָה מַהֵר. "הַטַבַּעַת! נֶעֶלְמָה לִי הַטַבַּעַת!" קָרְאָה. "לִפְנֵי שְׁנִיָה הִיא הָיְתָה לִי עַל הַיָד וְעַכְשָׁו…" הִיא הֵרִימָה אֶת כַּף הַיָד הָעֵירֻמָה מוּל אִמָא וְאַבָּא.
"אַתְ בְּטוּחָה שֶׁבָּאת אִתָה לַיָם?" שָׁאֲלָה אִמָא, כְּאִלוּ הִיא לֹא יָדְעָה שֶׁיוּלִי לֹא מוֹרִידָה אוֹתָה אַף פַּעַם.
אַבָּא אָמַר: "מְאֹד קָשֶׁה לִמְצֹא טַבַּעַת שֶׁנָפְלָה בַּיָם," וְהַדְמָעוֹת, שֶׁהִתְחִילוּ כְּבָר קֹדֶם לְטַפֵּס לְיוּלִי לְתוֹךְ הָעֵינַיִם, פָּרְצוּ הַחוּצָה.
אִמָא נִגְבָה לָה אוֹתָן בְּמַגֶבֶת נְקִיָה וְאָמְרָה: "נָכוֹן, זֶה קָשֶׁה, אֲבָל תָמִיד יֵשׁ סִכּוּי." וְהֵם הִתְחִילוּ לְחַפֵּשׂ.
מִי רָאָה טַבַּעַת?
הֵם הָפְכוּ אֶת כָּל הַחֲפָצִים, נִעֲרוּ מַגָבוֹת, בָּדְקוּ בְּקֻפְסַת הָאֲבַטִיחַ, אֲבָל הַטַבַּעַת לֹא הָיְתָה שָׁם. אַבָּא זָחַל עַל הָאָרֶץ וְחִפֵּשׂ בַּחוֹל, אִמָא סָרְקָה אֶת הַחֵלֶק שֶׁבּוֹ הַיָם נוֹגֵעַ בַּחוֹף, אוּלַי הַטַבַּעַת נִסְחֲפָה וְנִפְלְטָה קְצָת רָחוֹק יוֹתֵר, וְיוּלִי, הִיא לֹא הִפְסִיקָה לְמַשֵׁשׁ אֶת הַחֵלֶק הָרֵיק בָּאֶצְבַּע שֶׁלָה וְלַחְשֹׁב עַל שִׁירָה.
לְאַבָּא הָיָה רַעְיוֹן. "חַכּוּ פֹּה רֶגַע," הוּא אָמַר וְצָעַד לְסֻכַּת הַמַצִיל. הוּא עָלָה בַּמַדְרֵגוֹת, נֶעֱלַם בִּפְנִים, וּבִן רֶגַע נִשְׁמַע קוֹלוֹ הֶעָבֶה שֶׁל הַמַצִיל מִמַעֲרֶכֶת הַכְּרִיזָה: "רוֹחֲצִים יְקָרִים, לִתְשׂוּמֶת לִבְּכֶם, לַיַלְדָה יוּלִי אָבְדָה טַבַּעַת. אֲנִי חוֹזֵר: אָבְדָה טַבַּעַת שֶׁל יַלְדָה. מִי שֶׁמוֹצֵא טַבַּעַת קְטַנָה עִם אֶבֶן כְּחֻלָה, בְּבַקָשָׁה הָבִיאוּ אוֹתָה לְסֻכַּת הַמַצִיל. תוֹדָה וְהֶמְשֵׁךְ רַחֲצָה נְעִימָה."
יוּלִי, אַבָּא וְאִמָא עָמְדוּ וְחִכּוּ לְמַרְגְלוֹת סֻכַּת הַמַצִיל. מִישֶׁהוּ מָצָא כֶּלֶב קָטָן שֶׁהָלַךְ לְאִבּוּד, גְבֶרֶת נֶחְמָדָה הֵבִיאָה לְיוּלִי סִכָּה צִבְעוֹנִית, וּמוֹכֵר הָאַרְטִיקִים אֲפִלוּ בָּא לְהַצִיעַ לָה קַרְטִיב לִימוֹן עַל חֶשְׁבּוֹן הַבַּיִת, אֲבָל יוּלִי רָצְתָה רַק אֶת הַטַבַּעַת שֶׁלָה, וְאַף אֶחָד לֹא מָצָא טַבַּעַת.
כְּשֶׁהַשֶׁמֶשׁ הִתְחִילָה לָרֶדֶת, וְגַם הַמַצִיל יָרַד מֵהַסֻכָּה שֶׁלוֹ, אִמָא וְאַבָּא אָמְרוּ שֶׁהִגִיעַ הַזְמַן לָלֶכֶת הַבַּיְתָה. הֵם אָסְפוּ אֶת הַתִיקִים וְהִתְחִילוּ לְהִתְרַחֵק.
"רֶגַע, לֹא צִלַמְנוּ אֶת הָאַרְמוֹן!" אִמָא נִזְכְּרָה פִּתְאֹם.
יוּלִי הִסְתַכְּלָה עַל הָאַרְמוֹן שֶׁלָה, אִם לֹא הָיְתָה כָּל כָּךְ עֲסוּקָה בּוֹ, בֶּטַח לֹא הָיְתָה מְאַבֶּדֶת אֶת הַטַבַּעַת.
"לֹא צָרִיךְ," הִיא אָמְרָה, וְהֵם נָסְעוּ הַבַּיְתָה.
סַפְּרִי כְּבָר
הַחֲלוֹמוֹת הִשְׁתוֹלְלוּ בָּרֹאשׁ שֶׁל יוּלִי כְּמוֹ גַלִים בְּיָם סוֹעֵר, וּכְשֶׁהִתְעוֹרְרָה הִרְגִישָׁה עֲיֵפָה מְאֹד. כְּשֶׁהִגִיעָה לְבֵית הַסֵפֶר פָּגְשָׁה אֶת שִׁירָה, כְּמוֹ תָמִיד, לְיַד הַשֻׁלְחָן הַמְשֻׁתָף שֶׁלָהֶן שֶׁמִתַחַת לַחַלוֹן. יוּלִי הֶחְבִּיאָה אֶת הַיָד מִתַחַת לַשֻׁלְחָן. שִׁירָה מִיָד הִרְגִישָׁה שֶׁמַשֶׁהוּ לֹא בְּסֵדֶר וְשָׁאֲלָה: "יוּלִי, אַתְ הוֹלֶכֶת לְסַפֵּר לִי מָה קָרָה? אוֹ שֶׁאֲנִי צְרִיכָה לְנַחֵשׁ?"
"הַטַבַּעַת שֶׁנָתַתְ לִי הָלְכָה לְאִבּוּד בַּיָם," הֵשִׁיבָה יוּלִי. הַקוֹל שֶׁלָה רָעַד בְּגַלִים קְטַנִים וְאִיֵם לְהִשָׁבֵר. "חִפַּשְׂנוּ שָׁעוֹת אֲבָל לֹא מָצָאנוּ אוֹתָה. אֲנִי כָּל כָּךְ מִצְטַעֶרֶת."
שִׁירָה שָׁתְקָה. הַשְׁתִיקָה שֶׁלָה הָיְתָה בִּלְתִי נִסְבֶּלֶת, וְיוּלִי הִמְשִׁיכָה לְדַבֵּר. "אֲנִי כָּל כָּךְ מִצְטַעֶרֶת. הִבְטַחְתִי שֶׁאֲנִי אֶשְׁמֹר עָלֶיהָ, וּבֶאֱמֶת לֹא הוֹרַדְתִי אוֹתָה לִשְׁנִיָה, אֲפִלוּ לֹא בָּאַמְבַּטְיָה וְלֹא בַּיָם, וְאוּלַי אִם הָיִיתִי מוֹרִידָה אוֹתָה וּמַשְׁאִירָה אוֹתָה בַּבַּיִת, אָז הִיא הָיְתָה פֹּה עַכְשָׁו."
שִׁירָה מָשְׁכָה בַּכְּתֵפַיִם. "אוּף," הִיא אָמְרָה לְבַסוֹף.
"כֵּן. מַמָשׁ אוּף." הֵן יָשְׁבוּ כָּכָה רֶגַע, וְאָז הוֹצִיאוּ מַחְבָּרוֹת וְקַלְמָרִים לַשִׁעוּר שֶׁעָמַד לְהַתְחִיל. "בַּלַיְלָה חָלַמְתִי שֶׁמָצָאתִי אוֹתָה," יוּלִי לָחֲשָׁה בִּזְמַן שֶׁהַמוֹרָה נִכְנְסָה.
"אֵיפֹה?" שִׁירָה שָׁאֲלָה.
"בְּתוֹךְ הָאַרְמוֹן שֶׁבָּנִיתִי בַּחוֹל. בָּנִיתִי אֶת הָאַרְמוֹן הֲכִי יָפֶה שֶׁהִצְלַחְתִי לִבְנוֹת בַּחַיִים. בֶּאֱמֶת. עִם צְרִיחִים וְחַלוֹנוֹת וּתְעָלָה מִסָבִיב, וְלִפְנֵי שֶׁהַטַבַּעַת הָלְכָה לְאִבּוּד דִמְיַנְתִי אוֹתָנוּ מִתְכַּוְצוֹת לְגֹדֶל שֶׁל מַקֵל אַרְטִיק וְנִכְנָסוֹת לָגוּר שָׁם."
שִׁירָה חִיְכָה אֵלֶיהָ. הַחִיוּךְ שֶׁלָה כָּל כָּךְ שִׂמֵחַ אֶת יוּלִי, שֶׁהִיא לֹא רָצְתָה שֶׁהוּא יִמָחֵק. לָכֵן מִיָד שָׁלְפָה עִפָּרוֹן מֵהַקַלְמָר, תָלְשָׁה אֶת עַמוּד הָאֶמְצַע שֶׁל הַמַחְבֶּרֶת וְהִתְחִילָה לְצַיֵר. שִׁירָה עָקְבָה אַחֲרֵי הַתְנוּעוֹת שֶׁלָה וְרָאֲתָה אֶת יוּלִי מְצַיֶרֶת אֶת הָאַרְמוֹן, מֵהַזִכָּרוֹן, סְבִיבוֹ תְעָלָה עִם תַנִינִים חַדֵי מַלְתָעוֹת, וּבַחַלוֹנוֹת שְׁתֵי דְמוּיוֹת קְטַנוֹת: הִיא וְשִׁירָה.
גַם שִׁירָה הוֹצִיאָה מֵהַקַלְמָר עֶפְרוֹנוֹת צִבְעוֹנִיִים וְצִיְרָה עַל גַג הַצְרִיחַ הַמֶרְכָּזִי טַבַּעַת עֲגֻלָה עִם אֶבֶן כְּחֻלָה מְנַצְנֶצֶת. מֵעַל הַצִיוּר כָּתְבָה בְּאוֹתִיוֹת בָּלוֹן: אַרְמוֹן הַטַבַּעַת. קוֹמִיקְס בְּהֶמְשֵׁכִים מֵאֵת יוּלִי וְשִׁירָה!
"הִיא לֹא תֵעָלֵם יוֹתֵר," אָמְרָה שִׁירָה. "מֵעַכְשָׁו הֵן יִשְׁמְרוּ עָלֶיהָ בְּיַחַד."
סיפור חמוד ויפה. יולי ברת מזל שיש לה את שירה כחברה.
סיפור מקסים. ומעניין♡
סיפור מקסים ומעניין♡
בתי בת השש וחצי שאלה איפה הן ישמרו את הציור 🙂 מי מהן תיקח אותו ?
הקראתי עכשיו לילדה שלי, סיפור מצויין!
סיפור יפה מאוד. שחר מאוד אהבה את הסיפור.
אהבנו💍
הסיפור מהמם
נהניתי מאוד מהסיפור, זהו סחפור ממש מרתק
תודה אלופה, כתוב נהדר התיאורים מרתקים . כשרונית:)
סיפור מעולה!
תודה רבה💗
נהננו מאד מהסיפור!
תודה רבה💗
סיפור מהמם וואו😍
ומה המוסר השכל?
מוסר ההשכל הוא שהחברות של שתי הבנות יותר חשובה ממשהו חומרי ובעזרת יצירתיות הן שמרו על החברות ביניהן וגם על זיכרון הטבעת שבעזרת הקומיקס לעד יישאר….💜
נהנינו מאוד מהסיפור תודה רבה גם בסיפור הבא שתכתבי
סיפור מקסים. הילדים מאוד אהבו
נהנתי מאוד תודה רבה
אהבתי מאוד את הסיפור
בתור כותבת סיפורים ושירים
מהממים הסיפורים שלך
נהנינו מאד מהסיפור!
תודה רבה
❤
ף🥳