אני שונאת להסתפר, כי בכל פעם זה סיפור אחר:
למשל: לפני שנה הספר היה מאוהב באימי פנינה. הוא לא הסתכל מה עושות ידיו, ותוך עשר דקות הייתה לי קרחת של צב.
לפני הרבה חודשים, לא זוכרת כמה, אבא לקח אותי להסתפר, לא יודעת למה.
היתה ספרית חדשה, שמה היה אוושה, פטפטנית הספרית, בראש לא הפסיקה לקדוח. כשיצאנו בסוף, היה לי חור במוח.
לפני שבוע אולי שבועיים החליט לספר אותי דוד אפריים. אצבעותיו מתח, את ידו שלח, במספריים בא לאחוז. אך פתאום הצהרתי שאת שערי אני לא רוצה לגזוז.
וזה סיפורי על למה וכמה להסתפר זה חבל.
כי זה בזבוז של כסף, ספריי וקצף ובסוף התספורת לא יפה בכלל!
אלכס קשת
היי,
סיפור בחרוזים מצחיק ומקסים🙂
היי
סיפור בחרוזים מצחיק ומקסים🙂