הַמֶלֶךְ צָרִיךְ בְּגָדִים חֲדָשִׁים. אֲבָל יוֹתֵר מִזֶה – הוּא צָרִיךְ אָדָם אֶחָד, עִם דֵעָה מַסְפִּיק עַצְמָאִית, שֶׁיַגִיד לוֹ אֶת הָאֱמֶת
עִבּוּד לְהַנְס כְּרִיסְטִיָאן אַנְדֶרְסֶן: נֶטַעלִי גְבִירְץ
מתוך גיליון 'בעצמי', אוקטובר 2023
להאזנה לסיפור:
הַמֶלֶךְ מִיקִי הַחֲמִישִׁי הָיָה מֶלֶךְ קְצָת טִפְּשִׁי. לֹא נָעִים לְהַגִיד, אֲבָל זֹאת הָאֱמֶת. זֶה גַם לֹא הָיָה סוֹד גָדוֹל. אֵין מָה לַעֲשׂוֹת, לֹא כָּל הַמְלָכִים נוֹלְדוּ מַבְרִיקִים וּרְצִינִיִים. אֲבָל אַל תְרַחֲמוּ עָלָיו יוֹתֵר מִדַי, מִיקִי עַצְמוֹ יָדַע שֶׁהוּא לֹא הַמֶלֶךְ הֲכִי חָכָם בָּעוֹלָם, וְהוּא יָדַע גַם לֵהָנוֹת מֵהַחַיִים. לְמַזָלוֹ שֶׁל מִיקִי, הַמַמְלָכָה שֶׁהוּא מָלַךְ עָלֶיהָ, מַמְלֶכֶת נַחַת, הָיְתָה הַמָקוֹם הַמֻשְׁלָם לַהֲנָאוֹת. הִיא הָיְתָה שְׁלֵוָה וּשְׁקֵטָה, וְהַכֹּל הִתְנַהֵל בָּה בְּרֹגַע וּבְנֹעַם, כָּךְ שֶׁלֹא הָיָה לוֹ הַרְבֵּה מָה לַעֲשׂוֹת, גַם לֹא טָעוּיוֹת. לָכֵן הַמֶלֶךְ מִיקִי הִתְרַכֵּז בְּמָה שֶׁאֲנָשִׁים מְכַנִים "צָרוֹת שֶׁל עֲשִׁירִים", שֶׁאֵלֶה צָרוֹת קְצָת מְטֻפָּשׁוֹת אֲבָל נֶחְמָדוֹת, בְּדִיוּק כְּמוֹ מִיקִי.
בַּיָמִים שֶׁעֲלֵיהֶם אֲנַחְנוּ מְסַפְּרִים, הַצָרָה הַגְדוֹלָה בְּיוֹתֵר שֶׁל הַמֶלֶךְ הָאָהוּב הִסְתַתְרָה בְּתוֹךְ אֲרוֹן הַבְּגָדִים שֶׁלוֹ. הוֹד מַעֲלָתוֹ אָהַב מְאֹד בְּגָדִים, הוּא הִשְׁתַגֵעַ עַל מַלְמָלוֹת וְנוֹצוֹת, תְּחָרוֹת וּבַדִים מְנַצְנְצִים. אֲבָל בַּתְקוּפָה הָאַחֲרוֹנָה, לְאַחַר שֶׁהִשְׁמִין מֵרֹב נַחַת בְּמַמְלֶכֶת נַחַת, לֹא הָיָה לוֹ מָה לִלְבֹּשׁ. כָּל הַבְּגָדִים הַיְשָׁנִים לֹא הִתְאִימוּ עוֹד לְמִדוֹתָיו הַחֲדָשׁוֹת. אֵיזוֹ צָרָה. צָרָה נֶהֱדֶרֶת! לֹא תִהְיֶה בְּרֵרָה אֶלָא לִתְפֹּר לְמִיקִי מֶלְתָחָה חֲדָשָׁה לְגַמְרֵי.
"אִם כְּבָר עוֹשִׂים שִׁנוּי כָּזֶה וּמַחְלִיפִים לִי אֶת כָּל הַבְּגָדִים, כְּדַאי שֶׁנַעֲשֶׂה אֶת זֶה יָפֶה!" הֶחְלִיט מִיקִי וְהִזְמִין אֵלָיו מְעַצְבִים וְחַיָטִים מִכָּל הָעוֹלָם, שֶׁיַצִיגוּ בְּפָנָיו אֶת הָעִצוּבִים הֲכִי מְיֻחָדִים וּמַלְהִיבִים שֶׁלָהֶם, אֵלֶה שֶׁיַעֲשׂוּ אוֹתוֹ יָפֶה וּמְכֻבָּד וּמְיֻחָד וְאָפְנָתִי יוֹתֵר מִכָּל מֶלֶךְ שֶׁמָלַךְ אֵי פַּעַם לְפָנָיו.
הָאָפְנָה הָאַחֲרוֹנָה
כַּמָה תְצוּגוֹת אָפְנָה מַרְהִיבוֹת נֶעֶרְכוּ בִּשְׁבוּעַ הָאָפְנָה שֶׁל מַמְלֶכֶת נַחַת! יוֹם וָלַיְלָה צָעֲדוּ עַל הַמַסְלוּל שֶׁמוּל כֵּס הַמַלְכוּת דֻגְמָנִים שֶׁהָיוּ לְבוּשִׁים בִּבְגָדִים שֶׁל מֵיטַב מְעַצְבֵי-הָעָל: שׁוֹקוֹ שָׁאנֶל הִצִיגָה חֲלִיפוֹת מְכֻסוֹת בִּצְדָפוֹת שֶׁנִפְתָחוֹת, וּבְתוֹכָן פְּנִינִים; לוּאִי פוּטוֹן הִצִיג גְלִימוֹת פּוּךְ רַכּוֹת שֶׁאֶפְשָׁר לְנַמְנֵם בָּהֶן; וְג'וֹרְגְ'יוֹ עַמְרָנִי הִצִיג שִׂמְלָה מֵאֲבַק כּוֹכָבִים מְסַנְוֵר. מִצְעָד סַסְגוֹנִי שֶׁל תִלְבּוֹשׁוֹת יִחוּדִיוֹת חָלַף אֶל מוּל הַמֶלֶךְ. הוּא הִבִּיט בָּהֶן בְּרִכּוּז וְהָיָה מְנֻמָס. אָמַר: "יֹפִי", "תוֹדָה" אוֹ "מְעַנְיֵן מְאֹד", אֲבָל שׁוּם בֶּגֶד לֹא עָבַר אֶת הַמִבְחָן הַקָטָן שֶׁעָזַר לוֹ לְהַחְלִיט אֶת כָּל הַהַחְלָטוֹת הַחֲשׁוּבוֹת שֶׁל הַחַיִים: מִבְחַן הַקְפִיץ-קְפֹץ.
הַקְפִיץ-קְפֹץ הָיָה מִבְחָן פָּשׁוּט וּלְפִיו יָדַע הַמֶלֶךְ מִיקִי בְּדִיוּק מָה בֶּאֱמֶת מוֹצֵא חֵן בְּעֵינָיו. קְצָת כְּמוֹ מַד-חֹם פְּנִימִי בְּתוֹךְ הַגוּף. כַּאֲשֶׁר הַמֶלֶךְ מִיקִי הִתְלַהֵב בֶּאֱמֶת, מַשֶׁהוּ בְּתוֹכוֹ הִתְקַשֵׁחַ וְהִתְגַמֵשׁ בְּבַת אַחַת, רַגְלָיו נִשְׁלְחוּ קָדִימָה מִכֵּס הַמַלְכוּת וְהוּא נִתֵר, וּבְקִרְבּוֹ נִתֵר לִבּוֹ.
הַתְצוּגוֹת נִגְמְרוּ כֻּלָן, לֹא הָיוּ עוֹד תִלְבּוֹשׁוֹת וְכָל הַמְעַצְבִים חָזְרוּ לְאַרְצוֹתֵיהֶם נִרְגָזִים וְאָמְרוּ בִּשְׁלַל שָׂפוֹת מִלִים לֹא יָפוֹת עַל הַמֶלֶךְ הַגַנְדְרָן שֶׁבִּזְבֵּז לָהֶם אֶת הַזְמַן. וּמִיקִי? הוּא נִשְׁאַר עַל כֵּס הַמַלְכוּת שֶׁלוֹ, בַּחֲלִיפָה לוֹחֶצֶת וּמְצִיקָה, קְטַנָה מִמִדוֹתָיו, וְשָׁאַל: "זֶהוּ? נִגְמַר? אַף בֶּגֶד לֹא נִשְׁאַר?"
בְּעֶצֶם, זֶה לֹא מְדֻיָק. לֹא כָּל הַמְעַצְבִים חָזְרוּ לְבֵיתָם. מֵרֹב כַּעַס, שׁוֹקוֹ שָׁאנֶל הִשְׁלִיכָה לָאֲגַם אֶת הַתִיק שֶׁבּוֹ הֵבִיאָה אֶת כָּל הָעִצוּבִים שֶׁיָצְרָה וְהִטְבִּיעָה אוֹתָם. לְמַרְבֵּה הַצַעַר הִיא שָׁכְחָה שֶׁבַּתִיק הָיָה גַם כַּרְטִיס הָרַכֶּבֶת שֶׁלָה בַּחֲזָרָה לְאַרְצָה. כַּאֲשֶׁר שָׁאַל הַמֶלֶךְ אִם נוֹתְרוּ עוֹד בְּגָדִים, הִיא בְּדִיוּק צָעֲדָה בְּזַעַם בַּחֲזָרָה לְתוֹךְ הָאַרְמוֹן. הִיא הִתְכַּוְנָה לְבַקֵשׁ כַּרְטִיס רַכֶּבֶת, אֲבָל אָז, כְּשֶׁהַמֶלֶךְ הִבְחִין בָּה וְשָׁאַל אִם חָזְרָה כִּי יֵשׁ לָה עוֹד הַצָעָה לְתִלְבֹּשֶׁת בִּשְׁבִילוֹ, שִׁנְתָה אֶת דַעְתָה.
"בְּוַדַאי," אָמְרָה שׁוֹקוֹ שָׁאנֶל. "יָדַעְתִי שֶׁמֶלֶךְ מְיֻחָד כָּמוֹךָ לֹא יִסְתַפֵּק בִּפְנִינִים פְּשׁוּטוֹת. אֶת הַטוֹב בְּיוֹתֵר שָׁמַרְתִי לַסוֹף."
הַמֶלֶךְ זָרַח מֵעֹנֶג. "וּבְכֵן," אָמַר, "אֵיפֹה הַטוֹב בְּיוֹתֵר? אֵיפֹה הַבֶּגֶד?"
"קֹדֶם בּוֹא נְחַלֵץ אוֹתְךָ מֵהַחֲלִיפָה הַחוֹנֶקֶת הַזֹאת," אָמְרָה שׁוֹקוֹ, וּשְׁנֵי מְשָׁרְתִים הִפְשִׁיטוּ אֶת הַמֶלֶךְ, שֶׁמִיָד חָשׁ הֲקָלָה עֲצוּמָה. "הוֹד מַעֲלָתְךָ, הַבֶּגֶד צָרִיךְ לְהַתְאִים לְךָ, וְלֹא לְהֶפֶךְ. הוּא צָרִיךְ לִגְרֹם לְךָ לְהַרְגִישׁ נִפְלָא!"
הַמֶלֶךְ הִנְהֵן. אִלוּ הָיָה לוֹ זָנָב וַדַאי הָיָה מְכַשְׁכֵּשׁ בּוֹ מֵרֹב הַסְכָּמָה. "אֲנִי רוֹצֶה לְהַרְגִישׁ נִפְלָא!" אָמַר.
"בָּרוּר. וְהַבֶּגֶד שֶׁיָצַרְתִי עֲבוּרְךָ, הוֹד מַעֲלָתְךָ," לָחֲשָׁה עַל אָזְנוֹ, "הוּא מְיֻחָד מְאֹד. אֲבָל רַק אֲנָשִׁים מְיֻחָדִים מְאֹד יַבְחִינוּ בְּכָךְ. מִי שֶׁיֵשׁ לוֹ עַיִן מַסְפִּיק רְגִישָׁה וּנְבוֹנָה מִיָד יִפְעַר אֶת פִּיו בְּתַדְהֵמָה."
"וּמִי שֶׁלֹא?" שָׁאַל, אֲבָל שׁוֹקוֹ כְּבָר יָצְאָה מֵהַחֶדֶר. הִיא חָזְרָה וּבְיָדֶיהָ הַבֶּגֶד הֲכִי יָפֶה וּמַרְהִיב שֶׁנוֹצַר אֵי פַּעַם, בֶּגֶד שֶׁלֹא נִרְאָה כְּמוֹתוֹ מֵעוֹלָם. בְּדִמְיוֹנָה נָשְׂאָה שׁוֹקוֹ חֲלִיפָה גְדוֹלָה מִבַּד כָּבֵד, וְכָךְ תֵאֲרָה אוֹתָה לַמֶלֶךְ, בִּרְצִינוּת כָּזֹאת שֶׁכָּל שֶׁנוֹתַר לוֹ הָיָה לְהַנְהֵן בְּהַסְכָּמָה וּבְהִתְפַּעֲלוּת: "הָרְקָמוֹת הַמֻרְכָּבוֹת, אִישׁ מֵעוֹלָם לֹא רָאָה חוּטֵי זָהָב כָּאֵלֶה, אֲרוּגוֹת מִקַרְנֵי שֶׁמֶשׁ דַקִיקוֹת כְּמוֹ שְׂעָרוֹת; וְהַגִזְרָה, הִיא מַתְאִימָה אֶת עַצְמָה לַגוּף וְשׁוֹמֶרֶת עַל מִרְוָח צַר שֶׁבַּצָרִים בֵּין הָעוֹר לְבֵין הַבַּד, כְּדֵי שֶׁהַבֶּגֶד יִהְיֶה כִּמְעַט בִּלְתִי מֻרְגָשׁ."
שׁוֹקוֹ עָזְרָה לַמֶלֶךְ לְהַשְׁחִיל אֶת רַגְלָיו לַמִכְנָסַיִם הַבִּלְתִי נִרְאִים וְאֶת זְרוֹעוֹתָיו לַשַׁרְווּלִים הַשְׁקוּפִים, קָשְׁרָה לוֹ עֲנִיבָה דִמְיוֹנִית וְהִמְשִׁיכָה לְעוֹדֵד אוֹתוֹ: "לֹא דִמְיַנְתִי שֶׁהַחֲלִיפָה תִהְיֶה עַד כְּדֵי כָּךְ יָפָה לְהוֹד מַעֲלָתְךָ. נָכוֹן שֶׁהַבַּד נוֹחַ? נָכוֹן שֶׁהַגִזְרָה מֻשְׁלֶמֶת? רָאִיתָ אֵי פַּעַם דָבָר מְיֻחָד כָּל כָּךְ?" וְהַמֶלֶךְ אָמַר שֶׁלֹא, הוּא לֹא רָאָה. וְאת הָיְתָה הָאֱמֶת לַאֲמִתָה – הוּא לֹא רָאָה דָבָר. בַּמַרְאָה שֶׁמוּלוֹ עָמַד מֶלֶךְ עֵירֹם.
הַמֶלֶךְ מִיקִי קָרָא לְעוֹזְרָיו, וְאֵלֶה הִתְיַצְבוּ בַּחֶדֶר.
"מָה דַעְתְכֶם עַל הַחֲלִיפָה? רַק הַחֲכָמִים וְהַנְבוֹנִים בְּיוֹתֵר מְסֻגָלִים לִרְאוֹת אוֹתָה! נוּ, מָה תַגִידוּ?" שָׁאֲלָה שׁוֹקוֹ. "רְאִיתֶם דָבָר מְיֻחָד כָּל כָּךְ?"
הַלֶסֶת שֶׁל עוֹזְרָיו שֶׁל הַמֶלֶךְ נִשְׁמְטָה.
"מָה אָמַרְתִי לְךָ?" שָׁאֲלָה שׁוֹקוֹ, וְחִיוּךְ שֶׁל נִצָחוֹן הִתְפַּשֵׁט עַל פָּנֶיהָ. "נוֹחַ לְךָ?"
הַמֶלֶךְ נֶאֱלַץ לְהוֹדוֹת שֶׁמִיָמָיו לֹא חָשׁ מְשֻׁחְרָר וְנִנוֹחַ כָּל כָּךְ בְּתוֹךְ חֲלִיפָה. כְּשֶׁתַמוּ הַמְדִידוֹת, בִּקֵשׁ הוֹד מַעֲלָתוֹ הַמֶלֶךְ מִיקִי לְהִשָׁאֵר בִּבְגָדָיו הַחֲדָשִׁים. הוּא שִׁלֵם לְשׁוֹקוֹ שָׁאנֶל שָׂכָר נָאֶה וְשָׁלַח אוֹתָה בַּחֲזָרָה לְאַרְצָה בְּכִרְכָּרָה מְפֹאֶרֶת.
הַסוּסִים בְּהֶלֶם
לְמָחֳרָת, כְּמוֹ בְּכָל יוֹם רִאשׁוֹן בַּבֹּקֶר, הִצְטוֹפְפוּ אַנְשֵׁי הַמַמְלָכָה בְּשַׁעֲרֵי הָאַרְמוֹן עַל מְנַת לִצְפּוֹת בְּחִלוּפֵי מִשְׁמְרוֹת הַמֶלֶךְ. הַמֶלֶךְ עַצְמוֹ אָהַב לְהִצְטָרֵף אֲלֵיהֶם וְלִרְכֹּב גַם הוּא עַל סוּס. לָמָה רַק לָהֶם מַגִיעַ? לָכֵן לָבַשׁ אֶת הַחֲלִיפָה הַחֲדָשָׁה וְהַנוֹחָה שֶׁלוֹ וְיָצָא אֶל הָאֻרְווֹת. הַמַבָּטִים הַנִדְהָמִים עַל פְּנֵיהֶם שֶׁל אֲנָשָׁיו כְּשֶׁחָלַף לִפְנֵיהֶם בִּבְגָדָיו הַמְיֻחָדִים מִלְאוּ אוֹתוֹ בְּהִתְרַגְשׁוּת. אֲפִלוּ הַסוּסִים נִרְאוּ מֻפְתָעִים! הַמֶלֶךְ מִיקִי טִפֵּס עַל סוּסוֹ הָאָהוּב בְּיוֹתֵר וְיָצָא אֶל הָעָם. הַיוֹם יִתְקָרֵב לִנְתִינָיו עוֹד יוֹתֵר, הֶחְלִיט. כָּךְ יוּכְלוּ לְהִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב בִּמְלֶאכֶת הַמַחְשֶׁבֶת הַמַדְהִימָה שֶׁל הַמְעַצֶבֶת שׁוֹקוֹ שָׁאנֶל. הַקָהָל פָּעַר אֶת עֵינָיו. הָיָה נִתָן מַמָשׁ לִשְׁמֹעַ אֶת הַנְשִׁימָה נֶעֱתֶקֶת, וּכְשֶׁפָּתְחוּ הַנְתִינִים אֶת פִּיוֹתֵיהֶם בְּתַדְהֵמָה, דָבָר לֹא יָצָא. אַף קוֹל לֹא נִשְׁמַע. הַמֶלֶךְ הָיָה מְאֻשָׁר. הוּא דָהַר הָלוֹךְ וָשׁוֹב, נִנוֹחַ, שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב. לְפֶתַע, נִשְׁמַע קוֹל דַק.
"הַמֶלֶךְ מִיקִי עָרוּמְקוּ?"
"מָה?" שָׁאַל הַמֶלֶךְ.
"הַמֶלֶךְ מִיקִי עָרוּמְקוּ?" שָׁאַל שׁוּב הַקוֹל.
זֹאת הָיְתָה יַלְדָה קְטַנָה. אִמָא שֶׁלָה נִסְתָה לְהַשְׁתִיק אוֹתָה. "שְׁשְׁשְׁ!"
"הַמֶלֶךְ מִיקִי עָרוּמְכּוּ?"
"לֹא!" עָנְתָה הָאֵם.
הַיַלְדָה צָחֲקָה וְשָׁאֲלָה שׁוּב: "הַמֶלֶךְ מִיקִי עָרוּמְכּוּ?"
"לֹא!!!!" שָׁאַג הַקָהָל.
"בְּדִיוּק! הַמֶלֶךְ מִיקִי עָרוּם-כֻּלוֹ!!!"
הַמֶלֶךְ מִיקִי הִבִּיט בַּיַלְדָה, וּבַקָהָל, וְאָז בְּעַצְמוֹ, בְּבִרְכָּיו הַוְרַדְרַדוֹת, בְּבִטְנוֹ הָעֲגַלְגַלָה שֶׁהִזְדַהֲרָה בַּשֶׁמֶשׁ. הַבֶּגֶד הַזֶה בֶּאֱמֶת מְיֻחָד, חָשַׁב, וְהוּא טִפְּשִׁי. טִפְּשִׁי כָּל כָּךְ! הַמֶלֶךְ קָרָא לַיַלְדָה, שֶׁפָּרְצָה מִתוֹךְ הַקָהָל בְּחִיוּךְ רָחָב. לְפֶתַע מִיקִי הִרְגִישׁ אֶת הַקְפִיץ-קְפֹץ מִתְקַשֵׁחַ בְּתוֹכוֹ וְנִתֵר מֵהַסוּס, לְתוֹךְ הַקָהָל, הַיְשֵׁר אֶל הַיַלְדָה. "הַקְשִׁיבוּ הַקְשִׁיבוּ," הִכְרִיז הוֹד מַעֲלָתוֹ. "הוֹדָעָה שֶׁהִגִיעָה זֶה עַתָה: הַמֶלֶךְ הוּא עֵירֹם! אֲנִי רוֹצֶה לְהַעֲנִיק לַיַלְדָה הַזֹאת אֶת אוֹת הַכָּבוֹד שֶׁל הַמֶלֶךְ וְגַם לְהַצִיעַ לָה לִהְיוֹת הַיוֹעֶצֶת הַבְּכִירָה שֶׁל הַמַמְלָכָה. מָה שְׁמֵךְ, גְבֶרֶת צְעִירָה?" שָׁאַל.
וְהַיַלְדָה אָמְרָה: "מִילָה."
"מִילָה מָה?" שָׁאַל הַמֶלֶךְ.
"מִילָה-בָשׁ-תַחְתוֹנִים וְיָצָא לִרְכֹּב עַל סוּס?"
"אֲנִי! אֲנִי!" אָמַר הַמֶלֶךְ, וּשְׁנֵיהֶם קִפְצְצוּ וְצִחְקְקוּ כָּל הַדֶרֶךְ לָאַרְמוֹן.
היה סיפור חמוד אבל מה הילדה והמלך עושים בארמון?