"עדי!" צעקה יהלי. "עדי!"

היה בוקר ויהלי תמיד מתעוררת מוקדם. התלבשתי במהירות, צחצחתי שיניים ועליתי קומה למעלה למרפסת של יהלי. יחד הכנו עוגיות שוקולד צ'יפס וכשהן היו מוכנות עלינו לסבא וסבתא. אולי כדאי שאני אסביר על זה קצת: אנחנו גרים בבניין בעל 4 קומות בכפר סבא.

בקומה הראשונה גר דוד שלי עידו עם הבן זוג שלו איתמר.

בקומה השנייה גרים אנחנו – אני עדי, אבא שלי אופיר, אמא שלי יעל, האח הגדול שלי עומר, והאחות הקטנה שלי, נוגה.

בקומה השלישית גרה המשפחה של יהלי בת דודה שלי – אבא שלה עופר, אמא שלה לירון, יהלי, האחים התאומים שלה אורי וזוהר (שאני אף פעם לא מצליחה להבדיל ביניהם), והאחות התינוקת שלה נועה.

בקומה הרביעית והאחרונה גרים סבתא לינדה וסבא יורם, ההורים של אבא שלי, של לירון ושל עידו.

בקיצור יש לנו בניין רק של המשפחה שלנו וזה הדבר הכי כיף בעולם. כל יום בשעה שש בערב כל הנכדים מגיעים לסבא וסבתא לכוס שוקו חם. המשפחה שלנו היא הכי מגניבה בעולם.

"עדידוש חמודה," אמרה לי אמא. "היום כולם נפגשים אצל סבא וסבתא בשבע לארוחת ערב. תחזרי בזמן" הנהנתי בראשי, כל כך התרגשתי. היום היה היום הראשון של החופש הגדול ואני ושתי חברות שלי, שיר ותמר, יצאנו לפארק לאכול גלידה.

בארוחת הערב היה ממש כיף. סבתא, כרגיל, בישלה אוכל טעים וכולם היו מאוד שמחים. אחרי שסבתא הוציאה את הקינוח עידו אמר: "יש לנו בשורה משמחת!" כולם הסתכלו עליו ועל איתמר שעמדו. "החלטנו לקנות דירה משלנו ברמת גן, כי אנחנו צריכים דירה יותר גדולה בגלל שאנחנו מאמצים תינוק!!!" כולם נורא התרגשו וחיבקו את איתמר ועידו.

בלילה חשבתי מה זה אומר שאיתמר ועידו יעזבו. זה אומר שהם יגורו נורא רחוק ודיירים חדשים יכנסו במקומם? ברור ששמחתי בשבילם, אבל זה גם נורא עצוב.

כעבור חודש

כולם שוב התכנסו בדירה של סבא וסבתא והפעם סבתא אמרה שיש להם הודעה: "אתם יודעים שסבא קצת עייף לאחרונה ואנחנו שנינו כבר זקנים וצריכים מישהו שיטפל בנו אז החלטנו לעבור לדיור מוגן, שזה דירות עם הרבה חברים בגילנו ורופאים ואוכל ונגור שם." אני לא האמנתי. "איפה זה נמצא?" שאל עומר, "בחיפה," אמר סבא. לא האמנתי שעוד מישהו עובר. "למה אתם לא יכולים להישאר פה? אנחנו נטפל בכם!" אמרתי. "כי הם רוצים להיות עם עוד אנשים בגילם, ועם חוגים מגניבים," ענה אבא. "חוץ מזה, עדי, את בת שמונה. את צריכה ליהנות ולא לטפל בנו," אמרה סבתא.

בבוקר קמתי ואמא הודיעה בחגיגיות שהתינוקת נולדה. איתמר ועידו טסו במטוס לארגנטינה לקחת אותה. הם הראו לנו תמונה שאיתמר שלח בקבוצה המשפחתית ובה תינוקת קטנה מאוד. ״אנחנו ונטע״ היה כתוב מתחת לתמונה.

כל המשפחה נסעה לדירה החדשה של איתמר ועידו לסדר הכל במקום לפני שהם חוזרים, כי נטע נולדה לפני הזמן המתוכנן ולא הכל היה מסודר. "בואי עדי," קרא לי אבא מהסלון "לא. כואבת לי הבטן," עניתי. ממש לא רציתי לנסוע איתם. "את לא יכולה להישאר בבית לבד, חמודה," אמרה אמא. עליתי לאוטו בחוסר רצון הגענו לבית שלהם. יהלי ראתה שאני עצובה. "מה קרה, עדי?" שאלה. משכתי בכתפי. "גם אני עצובה שכולם עוזבים," היא אמרה. "אבל אנחנו ואתם נשארים פה, וזה מה שחשוב." היא צודקת, חשבתי על זה קצת. זה באמת הכי חשוב.

הגיע השבוע האחרון של החופש סבא וסבתא כבר התכוננו למעבר, איתמר ועידו התרגלו לחיים עם תינוקת, ואני ויהלי המשכנו להיפגש. ערב אחד יהלי פתחה את הדלת, העיניים שלה אדומות מבכי. "גם אנחנו עוברים, לאוסטרליה. אמא שלי מצאה שם עבודה." שתינו נשארנו בחדר ובכינו.

ישבתי בכיתה וחשבתי איך החודש הראשון של הלימודים נגמר וגם המשפחה של יהלי עזבה, זהו נגמרו המגורים עם המשפחה, ונכנסו דיירים חדשים לבתים של המשפחה שלי, ואולי זה נשמע מטופש אבל כל מה שהייתי עצובה ממנו זה שאנחנו לא שותים שוקו יחד בשש בערב. צלצול נשמע. סוף היום הגיע וחזרתי הביתה באיטיות, גוררת את הרגליים על המדרכה, חושבת על זה שיהלי הייתה אמורה לעלות השנה לכיתה א' ועל כל התוכניות שלנו להיפגש בהפסקות, ולמרות שהיא אף פעם לא ביקרה בו, בית ספר גורדון נראה אחרת בלעדיה. ואז עלה בראשי רעיון.

חזרתי הביתה וסיפרתי אותו לאמא.

"רעיון מעולה!" ענתה. "אני כותבת אותו בקבוצה המשפחתית".

משפחה יקרה, אתם מוזמנים להצטרף אלינו במנהג במשפחתי ולכוון שעונים לשעה שש בערב, כי לא משנה איפה אתם בעולם משפחתנו הולכת לשתות כוס שוקו בשעה הזאת אוהבים אתכם הכי שיש.

נ.ב זה רעיון של עדי.

אמא נישקה אותי על ראשי. "אני גאה בך ילדה שלי." ההודעה הראשונה מעידו כבר נרשמה: ״רעיון מקסים. בטח שנשתתף.״ מייד אחר כך סבתא הגיבה: ״גם אנחנו!״ ובאמצע הלילה כל הדרך מאוסטרליה עשתה את דרכה ההודעה שתחתום את המבצע שלנו. ״בטח שנשתתף. הילדים כל כך מתרגשים.״

וככה 'מבצע שוקו' יצא לדרך והמשפחה שלי, לא משנה איפה, שותה שוקו כל יום בשש בערב. המבצע שלנו נמשך, ואת הסיפור הזה אני מספרת היום לבן שלי, על כוס שוקו, בשש בערב.