בִּירוּשָׁלַיִם הָעַתִיקָה הַזְמַן לֹא הוֹלֵךְ רַק בְּכִוּוּן אֶחָד.
אֱלִיָה לוֹקֵחַ אוֹתָנוּ לְמָקוֹם שֶׁבּוֹ הֶעָבָר, הַהֹוֶה וְהֶעָתִיד מִתְקַיְמִים יַחַד.
מאת: אליה אלון, מתוך גיליון 'מסע בזמן'
מסע בזמן. איך עושים מסע בזמן? הרי הוא מתקדם בכיוון אחד,לא? מהעבר שכבר קרה דרך ההווה שבו אני כותב עכשיו, אל העתיד הלא-ידוע.
ואולי זה יותר מורכב? אולי אפשר לדלג אל העתיד, לחזור אל העבר, לבקר שוב בהווה, ובקיצור לצאת למסעות בזמן. האירועים של העבר, והמחשבות האינסופיות על העתיד הרי משפיעות על ההווה שלנו, וכך שלושת מימדי הזמנים מתערבבים ומתערבלים זה בזה. אנחנו חושבים ונזכרים במה שהיה וקרה, מתכננים ומצפים למה שיקרה, ורק לפעמים נזכרים פשוט לחוות את הרגע – את העכשיו – את ההווה!
אז לאן נטייל בארץ כדי לקיים מסע בזמן, שאלתי בלבי את סבא עזריה. הוא אמנם כבר לא נמצא לצידי, אבל אני מנהל איתו שיחות במחשבותי כל הזמן, אז האם הוא שייך לעבר או להווה? ובעצם, כל כך הרבה מעשים ומלים שלו משפיעים וישפיעו גם על העתיד, אז הוא כאן או לא?
בכל מקרה, במחשבות שלי הוא ענה מיד: "לעיר העתיקה! לירושלים!" . רבים מאיתנו נוסעים (מי שיכול) לארצות קרובות ורחוקות כדי לבקר בערים מעניינות, ולפעמים קצת שוכחים, שאחת מהערים העתיקות, המורכבות והמרתקות בעולם כולו נמצאת ממש כאן, מתחת לאף – או יותר נכון על ראש ההרים – הלא היא ציון, עיר שלם, עיר דוד, אל-קודס או פשוט ירושלים, עיר הבירה שלנו.
טיולים וסיורים רבים נוכל לערוך בירושלים ובסביבתה, אך הפעם נצעד למקום מיוחד שבו בהחלט אפשר להרגיש חלק מן העבר, או מהווה מאוד מיוחד – כנסיית הקבר ברובע הנוצרי. כבר כאשר נכנסים לתוך העיר העתיקה מכיוון מערב, למשל משער יפו, מרגישים מייד שנכנסנו למרחב אחר ומיוחד. הרחובות הצרים, הבניינים העתיקים, החנויות המסתוריות, הריחות העזים, תבלינים, שטיחים, מזכרות וחפצי נוי מקיפים אותנו. ובאזניים נשמע בליל של שפות – עברית, ערבית, אנגלית,ארמנית, רוסית, יוונית ועוד המון שפות של כל התיירים, המבקרים והתושבים השונים של העיר העתיקה. עבר, הווה ועתיד מתגלים. תרבויות ודתות יוצרות פסיפס מסחרר.
משער יפו צועדים מזרחה ברחוב שנקרא רחוב דוד. בשלב מסויים הוא הופך למדרגות יורדות, ואז אפשר לפנות שמאלה באחת משתי סמטאות, ששתיהן מוליכות אל כנסיית הקבר – רחוב הנוצרים, או אחריו רחוב מוריסטאן. צועדים באחת מהן צפונה, ומהר מאד מגיעים למתחם העתיק והמסתורי של כנסיית הקבר.
ומהי בעצם כנסייה זו? זהו מתחם עצום של בניינים מתקופות שונות,שנבנה במקום בו הנוצרים מאמינים שבו מת ונקבר ישוע. חלק ממנו נבנה בתקופה הביזנטית, אחר כך בימי הצלבנים, הממלוכים והתורכים. מתחם הכנסייה מחולק לאגפים וחללים רבים, שכולם מקודשים על ידי הזרמים הנוצריים השונים. כל פינה וכל גומחה שייכת לאחת מהכנסיות הרבות: הקתולים, היוונים, הארמנים, הסורים, הקופטים-מצרים והאתיופים. לכל אחד מהם אזורים בכנסייה ששייכים לו. התוצאה של עירוב בין-לאומי זה היא נוכחות מתמדת של אנשי-דת ומבקרים מכל רחבי העולם. בכל יום בו תבקרו בכנסייה תפגשו אנשים מגוונים מרחבי תבל, ותוכלו לצפות בכמרים, נזירים ואנשי דת בתלבושות שונות וססגוניות. פעמים רבות תוכלו גם לראות טקסי תפילה עתיקים ותהלוכות חגיגיות. לא תמיד אפשר להבין הכל, אבל כדאי מאוד להתכונן קצת לביקור, וגם לשאול שם "מה קורה? מי אלו?".
החלל המרכזי של הכנסייה עצום בגודלו, ותמיד מלא במבקרים, אבל אם מטפסים בגרמי מדרגות שונים אפשר להגיע לפינות נסתרות ושקטות יותר, כמו למשל הכנסייה האתיופית (דיר א-סולטן) שנמצאת ממש על הגג של כנסיית הקבר, שעליו צומחים גם עצים! עוד פלא נסתר הוא בור מים עמוק ומדהים שמתחבא לו מאחורי האגף של הקופטים (נוצרים ממצרים). בור מופלא זה עדיין אוגר בתוכו מי גשמים טריים, ממש כמו בימי בית שני!
ואפשר גם פשוט לשבת ברחבה שמחוץ לכנסייה, להתבונן בדלתות העתיקות ובעיקר בעושר ובמגוון האנושי. ביקור בכנסיית הקבר מלמד אותנו המון על מסורות דתיות ותרבותיות שונות, והעבר, גם העתיק, נוכח שם בלב בהווה המפתחות לכנסייה – מסע בזמן של ממש!
דוגמא מעניינת: את הזכות לפתוח את הכנסייה בכל בוקר מחזיקה דווקא משפחה מוסלמית – משפחת נוסייבה. כבר מאות שנים רבות מגיע בבוקר אחד מבני המשפחה לדלת ופותח את הכנסיה. כך נשמרים באזור זה מנהגים, הסכמים וטקסים עתיקים, בין אנשים מרקע ואמונות שונות.
וכל זה קורה כל כך קרוב אלינו – רק לנסוע לירושלים! כאשר מבקרים בכנסיה חשוב להקפיד על כללי הלבוש והנימוס, וכאמור לקרוא קצת ולהתכונן לביקור. אני מבטיח לכם ביקור מעניין ומסקרן. וגם טעים – לא הרחק מהכנסיה ישנם שניים ממוסדות החומוס הידועים ביותר: "לינא" ו"אבו כמאל", שמגישים חומוס מהטובים בארצנו. אצל אבו כמאל אל תוותרו על מיץ הרימונים!
מסע בזמן מוצלח,
באהבה אליה
