השן של ליבי

לִיבִּי חוֹשֶׁשֶׁת מְאֹד מֵהַיוֹם הָרִאשׁוֹן בְּכִתָה א' וּמֻטְרֶדֶת מְאֹד מֵהַשֵׁן שֶׁמִתְנַדְנֶדֶת לָה. מָה יִהְיֶה אִם הִיא תִפֹּל דַוְקָא בַּכִּתָה?

מאת: נועם שרון

מתוך גיליון 'בדרך לבית הספר' שהופק עבור מרכז ההורות במחלקת החינוך שבעיריית תל-אביב-יפו

להאזנה לסיפור:

"בּוֹ-קֶר טוֹב, זְמַן לָ-קוּוּוּוּוּם…"

קוֹלָה הַמִתְנַגֵן שֶׁל אִמָא נִכְנַס לְלִיבִּי לַחֲלוֹם וְקָטַע אוֹתוֹ. הִיא נִסְתָה לְהִתְעַלֵם וְהִסְתוֹבְבָה לַצַד הַשֵׁנִי, אֲבָל הַשֵׁנָה כְּבָר חָמְקָה מִמֶנָה. בִּמְקוֹמָה בָּא הַבֹּקֶר שֶׁמִמֶנוּ חָשְׁשָׁה כָּל הַחֹפֶשׁ הַגָדוֹל. בֹּקֶר הַיוֹם הָרִאשׁוֹן בְּכִתָה א'. אוּף!

אֶת יַהְלִי אָחִיהָ הַקָטָן לֹא נִרְאָה שֶׁהַבֹּקֶר הַזֶה מַפְחִיד, לְהֶפֶךְ. הוּא כְּבָר הָיָה עֵר וְהִתְרוֹצֵץ בְּהִתְרַגְשׁוּת בֵּין הַחֲדָרִים כְּשֶׁהוּא מְזַמֵר שִׁיר שֶׁהִמְצִיא: "הַיוֹם הַיוֹם, הוֹלְכִים הוֹלְכִים, הַיוֹם הוֹלְכִים לַגַן!" בָּרוּר שֶׁכֵּיף לוֹ. הוּא הוֹלֵךְ לְגַן צִבְעוֹנִי, הַגַן שֶׁלָה, וּכְשֶׁהוּא יִכָּנֵס, יָעֵל הַגַנֶנֶת תְחַבֵּק אוֹתוֹ. אֲבָל הִיא הוֹלֶכֶת לְכִתָה א', וְהַמוֹרָה נֶטַע אָמְנָם נִרְאֲתָה לָה נֶחְמָדָה, אֲבָל הַחִבּוּקִים כַּנִרְאֶה יִשָׁאֲרוּ בַּגַן. אוּף.

אַבָּא נִכְנַס לַחֶדֶר וְשָׁלַף אֶת לִיבִּי מֵהַמִטָה הַחֲמִימָה. לַמְרוֹת שֶׁלִיבִּי כְּבָר כְּבֵדָה, הוּא הֵרִים אוֹתָה עַל הַיָדַיִם וְלָקַח אוֹתָה אֶל חֲדַר הָאַמְבַּטְיָה. מוּל הַמַרְאָה, כְּשֶׁצִחְצְחָה שִׁנַיִם, לִיבִּי בָּחֲנָה אֶת הַשֵׁן הַקִדְמִית שֶׁלָה, שֶׁמִתְנַדְנֶדֶת כְּבָר שָׁבוּעַ. הִיא צִחְצְחָה מִסְבִיבָה בִּזְהִירוּת, אֲבָל גַם דָחֲפָה אוֹתָה הַחוּצָה עִם הַלָשׁוֹן, לִרְאוֹת כַּמָה הִיא מִתְרוֹמֶמֶת. "שֶׁתִפֹּל כְּבָר," אָמְרָה לְעַצְמָה, וְאָז שׁוּב חָשְׁבָה מָה כְּדַאי לָה לְבַקֵשׁ מִפֵיַת הַשִׁנַיִם. הִיא כָּל כָּךְ רוֹצָה אוֹפַנַיִם חֲדָשִׁים עִם הִלוּכִים. עַל הָאוֹפַנַיִם שֶׁלָה כְּבָר קָשֶׁה לָה לִרְכֹּב מֵרֹב שֶׁהֵם קְטַנִים. אֲבָל אַבָּא אָמַר שֶׁאוֹפַנַיִם כְּבֵדִים מִדַי לְפֵיוֹת שִׁנַיִם, בֶּטַח כְּשֶׁגָרִים בְּקוֹמָה שְׁלִישִׁית בְּלִי מַעֲלִית. אוֹפַנַיִם, לְדַעְתוֹ שֶׁל אַבָּא, זֹאת מְשִׂימָה שֶׁמַתְאִימָה יוֹתֵר לְגַמַד יְמֵי הַהֻלֶדֶת. אֲבָל יוֹם הַהֻלֶדֶת שֶׁלָה רַק בְּעוֹד חָדְשַׁיִם! לִיבִּי יָרְקָה לַכִּיוֹר, שָׁטְפָה אֶת הַפָּנִים וְנִגְשָׁה לַמִטְבָּח. הִיא הִתְיַשְׁבָה לְיַד הַשֻׁלְחָן וְלָעֲסָה אֶת אֲרוּחַת הַבֹּקֶר בִּזְהִירוּת בִּזְהִירוּת, רַק בְּצַד אֶחָד שֶׁל הַפֶּה.

הוֹלְכִים לְבֵית הַסֵפֶר

בְּשֶׁבַע וָחֵצִי כֻּלָם כְּבָר הָיוּ מוּכָנִים לִיצִיאָה, לְבוּשִׁים בְּלָבָן כְּאִלוּ הֵם הוֹלְכִים לְקַבָּלַת שַׁבָּת. אַבָּא בָּדַק שֶׁגַם לְלִיבִּי וְגַם לְיַהְלִי יֵשׁ בַּתִיק אֶת כָּל מָה שֶׁהֵם צְרִיכִים, וְאִמָא סִדְרָה לְלִיבִּי אֶת הַקוּקִוּ עוֹד פַּעַם, כִּי הָרִאשׁוֹן לֹא יָצַא מְדֻיָק. כְּשֶׁסִיְמָה, יָצְאוּ מֵהַבַּיִת. לִיבִּי גָרְרָה אֶת רַגְלֶיהָ בִּכְבֵדוּת בְּמוֹרַד הַמַדְרֵגוֹת, וְאִלוּ יַהְלִי, כְּאִלוּ לְהַכְעִיס, דַוְקָא קִפֵּץ לְמַטָה בְּעַלִיזוּת, שְׁתֵי מַדְרֵגוֹת בְּכָל פַּעַם.

הָרְחוֹב נִרְאָה הַרְבֵּה יוֹתֵר חֲגִיגִי מֵהָרָגִיל. אוּלַי בִּזְכוּת הָרוּחַ הַקְרִירָה שֶׁסוֹף סוֹף נָשְׁבָה, אוֹ אוּלַי כִּי עוֹד הַרְבֵּה מִשְׁפָּחוֹת צָעֲדוּ יַחַד, רֻבָּן לְאוֹתוֹ כִּווּן שֶׁאֵלָיו צָעֲדוּ לִיבִּי וְיַהְלִי וְאַבָּא וְאִמָא. הֵם חָצוּ אֶת גַן מֵאִיר, וְיַהְלִי, כְּמוֹ תָמִיד, רָץ לְכִווּן הַבְּרֵכָה כְּדֵי לְחַפֵּשׂ רֹאשָׁנִים, אֲבָל הַפַּעַם, שֶׁלֹא כְּמוֹ תָמִיד, אִמָא לֹא הִסְכִּימָה וְדָחֲקָה בּוֹ לַחְזֹר לִצְעֹד עִם כֻּלָם. כְּשֶׁיָצְאוּ מִצִדוֹ הַשֵׁנִי שֶׁל הַגַן, חָצוּ אֶת הַכְּבִישׁ וְהִגִיעוּ לְגַן צִבְעוֹנִי. הַגַן שֶׁהָיָה שֶׁלָה. אִמָא נִפְרְדָה מִלִיבִּי בְּחִבּוּק, וְלִיבִּי צָפְתָה בָּה וּבְיַהְלִי נִכְנָסִים אֶל הַגַן.

"בּוֹאִי, לִיבִּי, הוֹלְכִים לְבֵית הַסֵפֶר." אוּף.

בְּדֶרֶךְ כְּלָל לִיבִּי אוֹהֶבֶת מְאֹד לְהִסְתוֹבֵב עִם אַבָּא בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר, אֲבָל הַפַּעַם הָרַגְלַיִם הָיוּ כְּבֵדוֹת, וְגַם הַיַלְקוּט הִרְגִישׁ לָה כָּבֵד וְגֵרֵד לָה בַּגַב, לַמְרוֹת שֶׁהָיוּ בּוֹ רַק בַּקְבּוּק מַיִם וְקֻפְסַת אֹכֶל. הַשֵׁן הַמִתְנַדְנֶדֶת הִמְשִׁיכָה לְהָצִיק, וְלִיבִּי לֹא יָכְלָה לְהַפְסִיק לְהָזִיז אוֹתָה עִם הַלָשׁוֹן. בְּמַעֲבַר הַחֲצָיָה, כְּשֶׁכְּבָר רָאוּ אֶת מִבְנֵה בֵּית הַסֵפֶר בְּהֶמְשֵׁךְ הָרְחוֹב, הִיא עָצְרָה.

"אַבָּא, מָה יִקְרֶה אִם הַמוֹרָה תִשְׁאַל אוֹתִי שְׁאֵלָה וַאֲנִי לֹא אֵדַע אֶת הַתְשׁוּבָה?"

"אִם לֹא תֵדְעִי אֶת הַתְשׁוּבָה, אָז תַגִידִי שֶׁאַתְ לֹא יוֹדַעַת."

"וּמָה יִקְרֶה," הִמְשִׁיכָה, "אִם יְלָדִים לֹא יִרְצוּ לְשַׂחֵק אִתִי?"

"פָּשׁוּט תְשַׂחֲקִי עִם הַיְלָדִים שֶׁכֵּן רוֹצִים לְשַׂחֵק אִתָךְ."

הֵם חָזְרוּ לִצְעֹד וְהִגִיעוּ לְשַׁעַר בֵּית הַסֵפֶר.

"וְאַבָּא, מָה יִקְרֶה אִם תִפֹּל לִי הַשֵׁן בְּאֶמְצַע הַשִׁעוּר?" זֹאת הָיְתָה הַשְׁאֵלָה שֶׁהֲכִי הִטְרִידָה אוֹתָה.

"אִם תִפֹּל לָךְ הַשֵׁן, תִשְׁמְרִי אוֹתָה."

שַׁעַר הַפְּרָחִים

אֵיזֶה מַזָל שֶׁבַּיוֹם הָרִאשׁוֹן לַלִמוּדִים הַהוֹרִים יְכוֹלִים לְהִכָּנֵס עִם הַיְלָדִים לְבֵית הַסֵפֶר. חֲצַר בֵּית הַסֵפֶר נִרְאֲתָה לְלִיבִּי עֲצוּמָה וְרוֹעֶשֶׁת. הֲמוֹנֵי יְלָדִים, כֻּלָם כָּל כָּךְ גְדוֹלִים, הִתְרוֹצְצוּ שָׁם אוֹ עָמְדוּ בַּחֲבוּרוֹת וְסִפְּרוּ אֶחָד לַשֵׁנִי מָה הֵם עָשׂוּ בַּחֹפֶשׁ הַגָדוֹל. לִיבִּי נִצְמְדָה לְאַבָּא וְהוּא לָקַח אוֹתָה לְסִיבוּב הֶכֵּרוּת קָטָן.

"אַתְ רוֹאָה? פֹּה הַקוּלֶר. אֶפְשָׁר לְמַלֵא בּוֹ אֶת הַבַּקְבּוּק בְּמַיִם קָרִים. וּפֹה הַדֶלֶת שֶׁמִמֶנָה מַגִיעִים לַשֵׁרוּתִים." וְאָז הִיא רָאֲתָה אֶת הַמוֹרָה נֶטַע, וּלְיָדָה עוֹד כַּמָה יְלָדִים שֶׁאֶת חֶלְקָם הִכִּירָה מִגַן צִבְעוֹנִי. לִיבִּי מָשְׁכָה אֶת אַבָּא בְּיָדוֹ וְהֵם הִצְטָרְפוּ לַחֲבוּרָה שֶׁהָלְכָה וְגָדְלָה מֵרֶגַע לְרֶגַע.

כְּשֶׁנִשְׁמַע הַצִלְצוּל, חֲצַר בֵּית הַסֵפֶר הֵחֵלָה לְהִתְרוֹקֵן מֵהַיְלָדִים הַגְדוֹלִים וְנוֹתְרוּ בָּה רַק תַלְמִידֵי כִּתָה א' וְהוֹרֵיהֶם. הַמוֹרָה נֶטַע בִּקְשָׁה מִכֻּלָם לְהִסְתַדֵר בְּטוּר שֶׁל זוּגוֹת, הוֹרֶה וְיֶלֶד, וְאָז הוֹבִילָה אוֹתָם בְּמִצְעָד חֲגִיגִי אֶל הֶחָצֵר שֶׁבַּצַד הַשֵׁנִי שֶׁל בִּנְיַן בֵּית הַסֵפֶר. שָׁם נִגְלָה לְעֵינֵיהֶם מַחֲזֶה מַרְהִיב: שַׁעַר בְּצוּרַת קֶשֶׁת גְבוֹהָה, עָשׂוּי מִפְּרָחִים לְבָנִים וּוְרֻדִים. מַקְהֵלָה שֶׁל תַלְמִידִים גְדוֹלִים, מְלֻוָה בְּלַהֲקַת נַגָנִים, הֵחֵלָה לְנַגֵן וְלָשִׁיר. "פִּתְחוּ אֶת הַשַׁעַר, פִּתְחוּהוּ רָחָב, עָבוֹר תַעֲבֹר פֹּה שַׁרְשֶׁרֶת זָהָב…"

לִיבִּי וְאַבָּא צָעֲדוּ יַחַד, יָד בְּיָד, דֶרֶךְ שַׁעַר הַפְּרָחִים, וּבַצַד הַשֵׁנִי חִכְּתָה לָהֶם הַמוֹרָה נֶטַע, שֶׁהֶעֱנִיקָה לְלִיבִּי פֶּרַח אָדֹם. וְאָז הִגִיעַ הַזְמַן לְהִפָּרֵד מֵהַהוֹרִים וְאֶל לִיבִּי נִגְשָׁה יַלְדָה גְדוֹלָה, אָחֲזָה בְּיָדָה וְהוֹבִילָה אוֹתָה אֶל תוֹךְ הַכִּתָה.

לִיבִּי הִתְיַשְׁבָה בַּכִּסֵא הַפָּנוּי הָרִאשׁוֹן שֶׁמָצְאָה. אַחֲרֵי שֶׁכָּל הַיְלָדִים תָפְסוּ מְקוֹמוֹת, סָגְרָה הַמוֹרָה נֶטַע אֶת הַדֶלֶת, וְהַשִׁעוּר הִתְחִיל. הַמוֹרָה בִּקְשָׁה מִכָּל יֶלֶד לְהַגִיד אֶת שְׁמוֹ וּלְסַפֵּר עַל דָבָר אֶחָד מְעַנְיֵן שֶׁהוּא עָשָׂה בַּחֹפֶשׁ הַגָדוֹל. לַיַלְדָה שֶׁיָשְׁבָה לְיַד לִיבִּי קָרְאוּ יַרְדֵן, וּבַקַיִץ הִיא הָיְתָה בְּמִצְרַיִם.

אַחַר כָּךְ הַמוֹרָה סִפְּרָה עַל צִפּוֹר הַשֶׁקֶט שֶׁגָרָה אֶצְלָה בַּיָדַיִם, וּבְכָל פַּעַם שֶׁהִיא יוֹצֵאת, צָרִיךְ לְהִתְיַשֵׁב בַּמָקוֹם וּלְהַפְסִיק לְדַבֵּר. לִיבִּי נִסְתָה לְהִתְרַכֵּז בִּדְבָרֶיהָ אֲבָל הַשֵׁן הַמִתְנַדְנֶדֶת חָזְרָה לְהָצִיק, אוֹ שֶׁאוּלַי לִיבִּי הִיא זֹאת שֶׁהֵצִיקָה לַשֵׁן. הִיא דָחֲפָה אוֹתָה הַחוּצָה עִם הַלָשׁוֹן, עַד שֶׁהַשֵׁן כְּבָר נָגְעָה בַּשְׂפָתַיִם. וְאָז הֶחְזִירָה אוֹתָה פְּנִימָה וְדָחֲפָה שׁוּב, עוֹד יוֹתֵר חָזָק. בַּפַּעַם הַשְׁלִישִׁית הִיא כַּנִרְאֶה דָחֲפָה חָזָק מִדַי, וְהַשֵׁן עָפָה לָה מֵהַפֶּה יָשָׁר עַל שֻׁלְחָן – בַּצַד שֶׁל יַרְדֵן.

"אָהההה," צָעֲקָה יַרְדֵן הַמֻפְתַעַת וְקָפְצָה מִמְקוֹמָה בְּבֶהָלָה, וְלִיבִּי שָׂמָה אֶת שְׁתֵי הַיָדַיִם שֶׁלָה עַל הַפֶּה. רַחַשׁ נִשְׁמַע בַּכִּתָה, כָּל הַיְלָדִים הִסְתַכְּלוּ לְכִווּנָן, וְהַמוֹרָה נֶטַע הִתְקָרְבָה כְּדֵי לְהָבִין מָה קָרָה. הִיא רָאֲתָה אֶת הַשֵׁן עַל הַשֻׁלְחָן וְהִתְחִילָה לִצְחֹק. אַחֲרֶיהָ כָּל הַכִּתָה פָּרְצָה בִּצְחוֹק, כּוֹלֵל לִיבִּי, וּלְבַסוֹף אֲפִלוּ יַרְדֵן.

"לִי אֶתְמוֹל נָפְלָה שֵׁן!" הִכְרִיז יַנַאי מֵהַשֻׁלְחָן שֶׁלְפָנֶיהָ וְחִיֵךְ אֵלֶיהָ חִיוּךְ חֲסַר שֵׁן קִדְמִית.

"לִי נָפְלוּ שְׁתַיִם, וְעוֹד אַחַת מִתְנַדְנֶדֶת!" קָרְאָה גַאיָה מֵהַצַד הַשֵׁנִי שֶׁל הַכִּתָה.

"וְלִי כְּבָר צָמְחָה שֵׁן חֲדָשָׁה, עֲנָקִית!" סִפֵּר אָבִיב וְחָשַׂף אֶת שִׁנָיו.

כְּהֶרֶף עַיִן נוֹצַר סְבִיב לִיבִּי מַעְגָל שֶׁל יְלָדִים, וְכֻלָם הִשְׁווּ חִיוּכִים וְזָוִיוֹת נִדְנוּד שֶׁל הַשִׁנַיִם. בֵּינְתַיִם הַמוֹרָה נֶטַע לָקְחָה חֲתִיכַת בְּרִיסְטוֹל, קִפְּלָה מִמֶנָה תֵבָה קְטַנָה וְהוֹשִׁיטָה אוֹתָה לְלִיבִּי. "שִׁמְרִי אֶת הַשֵׁן בַּתֵבָה, שֶׁלֹא תֵלֵךְ לָךְ לְאִבּוּד. וְעַכְשָׁו, יְלָדִים, תִרְאוּ, צִפּוֹר הַשֶׁקֶט הִגִיעָה." כָּל הַיְלָדִים חָזְרוּ לִמְקוֹמָם, וְהַמוֹרָה כָּתְבָה עַל הַלוּחַ: "שָׁלוֹם, כִּתָה א'".

מִכְתָב לְפֵיַת הַשִׁנַיִם

בָּעֶרֶב, אַחֲרֵי הַמִקְלַחַת וְצִחְצוּחַ הַשִׁנַיִם, וְאַחֲרֵי שֶׁבָּחֲנָה שׁוּב אֶת הַפֶּה חֲסַר הַשֵׁן הַקִדְמִית, פָּתְחָה לִיבִּי אֶת תֵבַת הַבְּרִיסְטוֹל שֶׁהֵכִינָה לָה הַמוֹרָה נֶטַע, הוֹצִיאָה מִמֶנָה אֶת הַשֵׁן וְהֵנִיחָה אוֹתָה מִתַחַת לַכָּרִית. אַחַר כָּךְ בִּקְשָׁה מֵאִמָא שֶׁתַעֲזֹר לָה לִכְתֹב מִכְתָב.

פֵיַת שִׁנַיִם נִכְבָּדָה,

אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁלְפֵיָה קְטַנָה כָּמוֹךְ קָשֶׁה לְהַעֲלוֹת אוֹפַנַיִם לְקוֹמָה שְׁלִישִׁית בְּלִי מַעֲלִית, אָז אוּלַי תְבַקְשִׁי עֶזְרָה מִגַמַד יְמֵי הַהֻלֶדֶת?

תוֹדָה

לִיבִּי ♥

לְיֶתֶר בִּטָחוֹן הוֹסִיפָה צִיוּר שֶׁל עַצְמָה, רוֹכֶבֶת עַל אוֹפַנַיִם עִם הִלוּכִים כָּל הַדֶרֶךְ לְבֵית הַסֵפֶר.

 

הסיפור 'השן של ליבי' הוא סיפור מאוד מיוחד עבורנו. נועם שרון כתב אותו עבור גיליון חגיגי שיצרנו יחד עם מרכז ההורות שבמחלקת החינוך של עיריית תל אביב-יפו עבור כל הילדות והילדים שעולים לכיתה א' ברחבי העיר.
תוכלו להאזין להסכת המיוחד והשמח שיצרנו לכבוד הגיליון ובו שירים, סיפורים ושיחות עם ילדות וילדים מתוקים.

להאזנה בספוטיפיי: