תַכִּירוּ אֶת הַנָסִיךְ הַכָּתֹם מֵהַפַּח הַיָרֹק שֶׁל בְּיָאלִיק 5. אֵין לוֹ שֵׁם, וּבֵינֵינוּ, הוּא לֹא בֶּאֱמֶת יוֹדֵעַ לִכְתֹב, אֲבָל יֵשׁ לוֹ הַרְבֵּה מָה לְהַגִיד

מאת: נטעלי גבירץ

מתוך גיליון זבל (81), מרץ 2020

יוֹמָנִי הַיָקָר שָׁלוֹם,

עוֹד בֹּקֶר עָלָה עַל רְחוֹב בְּיָאלִיק. בֹּקֶר שִׁמְשִׁי וְיָפֶה כָּזֶה לֹא נִרְאָה פֹּה כְּבָר הַרְבֵּה זְמַן. מַשָׂאִית הַזֶבֶל הִיא הַשָׁעוֹן הַמְעוֹרֵר שֶׁל כָּל מִי שֶׁגָר בָּרְחוֹב, וְהַיוֹם הִיא הָיְתָה רוֹעֶשֶׁת בִּמְיֻחָד. נַהַג הַמַשָׂאִית הָיָה כַּנִרְאֶה בְּמַצַב רוּחַ רַע, כִּי הוּא לֹא הִפְסִיק לִצְפֹּר לַבָּחוּר שֶׁגִלְגֵל אֶת הַפַּחִים אֶל הַמַשָׂאִית וְהֵאִיץ בּוֹ לְרוֹקֵן מִתוֹכָם אֶת הַזֶבֶל הַנֶהֱדָר שֶׁל אֶתְמוֹל.

"קְחוּ, קְחוּ הַכֹּל!" יִלַלְתִי לְעֶבְרָם וּמָתַחְתִי זָנָב. אֲנִי נִרְאֶה לָכֶם מֻדְאָג? אֵיךְ אוֹמְרִים אֶצְלֵנוּ? יוֹם חָדָשׁ – זֶבֶל חָדָשׁ. הִזְדַמְנֻיוֹת חֲדָשׁוֹת!

טוֹנִי אוֹמֵר שֶׁמַשָׂאִית הַזֶבֶל הִיא הַשָׁעוֹן הַמְעוֹרֵר גַם שֶׁל חֲתוּלֵי הַבַּיִת, אֲבָל אֲנִי לֹא מַאֲמִין לוֹ. לָהֶם יֵשׁ שְׁעוֹנִים וְטֵלֵפוֹנִים וְכָל מִינֵי מַכְשִׁירִים. אֲנִי שׁוֹמֵעַ אוֹתָם מְצַפְצְפִים הַרְבֵּה אַחֲרֵי שֶׁמַשָׂאִית הַזֶבֶל מִתְרַחֶקֶת. טוֹנִי גָר בִּבְּיָאלִיק 5, דִירָה 3, אֲבָל הַבְּעָלִים שֶׁלוֹ נוֹתֵן לוֹ לָצֵאת לְהִסְתוֹבֵב בַּחוּץ, וּבִגְלַל זֶה לִפְעָמִים נִדְמֶה לוֹ שֶׁהוּא יוֹתֵר טוֹב מֵאִתָנוּ. טוֹנִי הוּא זֶה שֶׁגִלָה לָנוּ שֶׁלוֹ קוֹרְאִים חָתוּל-סִיאָמִי, וְשֶׁלַכֶּלֶב שֶׁגָר מוּלוֹ קוֹרְאִים כֶּלֶב-פּוּדֶל, וְשֶׁלַנָחָשׁ שֶׁל הַיֶלֶד מִדִירָה 7 קוֹרְאִים נְחַשׁ-פִּיתוֹן, וְשֶׁלָנוּ קוֹרְאִים חֲתוּלֵי-זֶבֶל. חֲתוּלֵי הַזֶבֶל שֶׁל רְחוֹב בְּיָאלִיק. טוֹנִי מְגַלֶה לָנוּ עוֹד הַרְבֵּה דְבָרִים שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ מֵהַבְּעָלִים שֶׁלוֹ, וְלָכֵן לֹא אִכְפַּת לָנוּ שֶׁלִפְעָמִים הוּא קְצָת חוֹשֵׁב אֶת עַצְמוֹ וּמִסְתוֹבֵב עִם הַשָׂפָם לְמַעְלָה.

הַבְּעָלִים שֶׁל טוֹנִי טִבְעוֹנִי. זֶה אוֹמֵר שֶׁאֵין לָהֶם בַּבַּיִת לֹא בָּשָׂר וְלֹא דָגִים אוֹ חָלָב אוֹ בֵּיצִים אוֹ שׁוּם דָבָר טָעִים, בְּעֶצֶם. לִפְעָמִים זֶה עוֹשֶׂה אֶת טוֹנִי קְצָת עָצוּב. כְּשֶׁטוֹנִי עָצוּב הוּא מְיַלֵל מִין יְלָלוֹת רוֹעֲדוֹת כָּאֵלֶה שֶׁקָשֶׁה לִשְׁמֹעַ, וְאָז אֲנַחְנוּ מַרְשִׁים לוֹ לְחַפֵּשׂ אִתָנוּ אוֹצָרוֹת בַּזֶבֶל.

הַיוֹם שֶׁלָנוּ מִתְחַלֵק לְכַמָה צְלִילוֹת-זֶבֶל. זֶה תָלוּי בְּמַצַב הַהִתְמַלְאוּת שֶׁל הַפַּח. הַנַגְלָה הָרִאשׁוֹנָה מַגִיעָה בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁהָאֲנָשִׁים יוֹצְאִים מֵהַבָּתִים שֶׁלָהֶם לָעֲבוֹדָה, אַחַר כָּךְ בְּמֶשֶׁךְ הַיוֹם הַפַּחִים מִתְמַלְאִים בְּעִקָר בְּזֶבֶל שֶׁל הָעוֹבְרִים וְהַשָׁבִים: עֲטִיפוֹת שֶׁל אַרְטִיקִים, מַסְטִיקִים, בַּקְבּוּקִים, וּבָעֶרֶב שׁוּב יוֹצְאִים אֵלֵינוּ הָאֲנָשִׁים, עִם הַזֶבֶל הַמְשֻׁבָּח שֶׁל סוֹף הַיוֹם. הַרְבֵּה פְּעָמִים הָאֲנָשִׁים עוֹשִׂים אֶת הַטִיוּל לַפַּח עִם הַכְּלָבִים שֶׁלָהֶם, שֶׁנוֹבְחִים מֵרֹב קִנְאָה עַל הַמַתָנוֹת שֶׁהַבְּעָלִים שֶׁלָהֶם נוֹתְנִים לָנוּ וְרַק לָנוּ, וּכְשֶׁהֵם מוֹשְׁכִים אֶת הַחֹטֶם הָרָטֹב לְכִוּוּן הַפַּחִים, הַבְּעָלִים שֶׁלָהֶם נוֹזְפִים בָּהֶם: "פוּיָה, כֶּלֶב רַע!".

הָאֲנָשִׁים עוֹטְפִים לָנוּ אֶת הַזֶבֶל בַּעֲטִיפוֹת מַתָנָה. זֶה מְאוֹד נֶחְמָד: שַׂקִיוֹת מַבְרִיקוֹת שֶׁקְשׁוּרוֹת בִּסְרָטִים צִבְעוֹנִיִים. אֲנַחְנוּ מְחַכִּים שֶׁהֵם יִתְרַחֲקוּ קְצָת וְאָז מְזַנְקִים פְּנִימָה, עָמֹק לְתוֹךְ הַפַּח הַיָרֹק. אֲנִי מְשֻׁגָע עַל הַבִּפְנִים שֶׁל הַפַּח. אִם לֹא יָצָא לָכֶם לְבַקֵר אַף פַּעַם בְּתוֹךְ פַח אַשְׁפָּה – אֲנִי מְאוֹד מַמְלִיץ. תָמִיד שָׁקֵט, שָׁלֵו וּמוּצָל שָׁם בִּפְנִים. לוֹקֵחַ לָעֵינַיִם רֶגַע לְהִתְרַגֵל לַחֹשֶׁךְ, וְאָז מַגִיעַ הָרֶגַע הָאָהוּב עָלַי: אֶפְשָׁר לַחְשֹׂף צִפָּרְנַיִם וְלִפְתֹחַ אֶת הָעֲטִיפָה. מַמָשׁ כְּמוֹ בְּיוֹם הֻלֶדֶת. אֲנַחְנוּ קוֹרְעִים אֶת הַשַׂקִיוֹת וּמְגַלִים מָה קִבַּלְנוּ. אֵין סוֹף לַהַפְתָעוֹת. סְעוּדוֹת שְׁלֵמוֹת מַגִיעוֹת אֵלֵינוּ בְּמִשְׁלוֹחַ מְיֻחָד. מָנָה רִאשׁוֹנָה, עִקָרִית וְגַם קִנוּחַ, אֲבָל לֹא בְּנִפְרָד, כְּמוֹ שֶׁהָאֲנָשִׁים אוֹכְלִים. אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים אֶת הַכֹּל בְּיַחַד. מְעֻרְבָּב. שְׁנִיצֶל עִם עוּגָה, אֲפוּנָה עִם בֵּיצָה, קְצִיצָה עִם פּוּדִינְג. מַעֲדָן.

אֲנִי מַכִּיר אֶת כָּל הַדַיָרִים שֶׁל בְּיָאלִיק 5 דֶרֶךְ הַזֶבֶל שֶׁלָהֶם. הָאֲנָשִׁים לֹא מְבִינִים כַּמָה אֶפְשָׁר לִלְמֹד עֲלֵיהֶם כָּכָה. אֲנִי יוֹדֵעַ בְּדִיוּק מָה הֵם אוֹהֲבִים לֶאֱכֹל וּמָה לֹא, בְּאֵיזֶה שַׁמְפּוֹ הֵם חוֹפְפִים, אֵיזֶה עִתוֹן הֵם קָרְאוּ, אֵילוּ מִכְתָבִים הֵם קִבְּלוּ, כַּמָה חֹרִים הִתְחוֹרְרוּ לָהֶם בַּגַרְבַּיִם, אֵיזוֹ צַלַחַת נִשְׁבְּרָה וְאֵיזֶה סִיר נִשְׂרַף, מֵאֵיזֶה פָּזֶל אָבְדוּ חֲלָקִים וּמֵאֵיזֶה צִיוּר הַיְלָדִים הָיוּ כָּל כָּךְ לֹא מְרֻצִים עַד שֶׁקִמְטוּ אוֹתוֹ לְכַדוּר קָטָן. כָּכָה בְּעֶצֶם הִכַּרְתִי אֶת יוּלִי. דֶרֶךְ צִיוּר שֶׁהִיא צִיְרָה וְקִמְטָה.

יוּלִי

יוֹם אֶחָד, אַחֲרֵי סְעוּדָה מֻצְלַחַת בִּמְיֻחָד, כְּשֶׁכָּל הַשָׂפָם שֶׁלִי הָיָה שַׁמְנוּנִי וְהַבֶּטֶן שֶׁלִי תְפוּחָה, פִּתְאוֹם הָיָה נִדְמֶה לִי שֶׁאֲנִי רוֹאֶה מַשֶׁהוּ מֻכָּר מִתַחַת לְכַמָה קְלִפּוֹת בַּנָנָה. הֵזַזְתִי אוֹתָן וְלֹא הֶאֱמַנְתִי לַמַחֲזֶה שֶׁנִגְלָה לְפָנַי.

"דוֹמֶה לִי, נָכוֹן?" שָׁאַלְתִי אֶת טוֹנִי, שֶׁלִקֵק אֶת הַשָׂפָם שֶׁלוֹ לְיָדִי. הוּא הִתְקָרֵב וְהִסְתַכֵּל. זֶה הָיָה צִיוּר צִבְעוֹנִי שֶׁל חָתוּל גִ'ינְגִ'י עִם כְּתָמִים מַמָשׁ כְּמוֹ שֶׁלִי.

"נִרְאֶה שֶׁיֵשׁ לְךָ מַעֲרִיצָה!" אָמַר טוֹנִי. "הַיַלְדָה מִדִירָה 6."

"דִירָה 6," נִזְכַּרְתִי. "אֵלֶה שֶׁהֵבִיאוּ לָנוּ אֶתְמוֹל כְּרִיךְ טוּנָה עִם בִּיס קָטָן!"

"אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת הַהוֹרִים שֶׁלָה קוֹרְאִים לָה 'יוּלִי-בּוֹאִי-לַשֻׁלְחָן' אוֹ 'יוּלִי-אַמְבַּטְיָה'. יַלְדָה מְאוֹד נֶחְמָדָה. אֵין פַּעַם אַחַת שֶׁאֲנִי עוֹבֵר לְיָדָה בַּמַדְרֵגוֹת בְּלִי שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת לִי אֵיזֶה לִטוּף רְצִינִי מֵאַף עַד זָנָב. מוּזָר שֶׁדַוְקָא עָלֶיךָ הִיא שָׂמָה עַיִן, כְּשֶׁמַמָשׁ מִתַחְתֶיהָ גָר חָתוּל אֲצִילִי כָּמוֹנִי."

לֹא עָנִיתִי לְטוֹנִי וְלֹא הֶרְאֵיתִי לוֹ שֶׁנֶעֱלַבְתִי מִמֶנוּ. פָּשׁוּט חִכִּיתִי שֶׁהוּא יֵלֵךְ, וְאָז, כְּשֶׁנִשְׁאַרְתִי לְבַד, חָזַרְתִי לְהִסְתַכֵּל עַל הַצִיוּר. הוּא הָיָה נֶהֱדָר. מָלֵא בִּצְבָעִים חֲזָקִים, וּלְיַד הֶחָתוּל שֶׁדוֹמֶה לִי עָמַד פַּח יָרֹק יָפֶה וּמָלֵא כָּל טוּב. יָכֹלְתִי לְהַמְשִׁיךְ לְהִתְבּוֹנֵן עוֹד וָעוֹד, אֲבָל פִּתְאוֹם נָחֲתָה לִי עַל הַגַב פַּחִית קוֹלָה מְקֻמֶטֶת. מִיָד סָמַרְתִי, אֲבָל בִּמְקוֹם לְזַנֵק הַחוּצָה בִּילָלוֹת, עָצַרְתִי אֶת עַצְמִי. בְּקָרוֹב יַגִיעַ עוֹד זֶבֶל. הֵבַנְתִי שֶׁאֲנִי חַיָב לְהַצִיל אֶת הַצִיוּר. תָפַסְתִי אֶת הַפִּנָה שֶׁלוֹ בַּשִׁנַיִם וְהִצְלַחְתִי לִשְׁלֹף אוֹתוֹ מִתוֹךְ הַפַּח. זֶה לֹא זֶבֶל, חָשַׁבְתִי, וְיָצָאתִי לִמְצֹא לוֹ מָקוֹם בָּטוּחַ.

הֶחְלַטְתִי לְהִכָּנֵס לַבִּנְיָן.

טִפַּסְתִי בַּמַדְרֵגוֹת עוֹד וָעוֹד, וְהִשְׁתַחַלְתִי דֶרֶךְ חָרָךְ בַּדֶלֶת שֶׁהוֹבִילָה לַגַג. בַּקַיִץ הַגַג הַזֶה חַם מִדַי בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם, אֲבָל עַכְשָׁו הָיָה קָרִיר, וְהֶחְלַטְתִי לְהַחְבִּיא שָׁם אֶת הַצִיוּר שֶׁלִי, בְּאַחַת הַפִּנוֹת מֵאֲחוֹרֵי דוּדֵי הַשֶׁמֶשׁ. בְּדִיוּק כְּשֶׁמָצָאתִי אֶת הַמָקוֹם הַנָכוֹן, שָׁמַעְתִי מֵאֲחוֹרַי רַעַשׁ יָבֵשׁ שֶׁל רַגְלַיִם קְטַנוֹת. הִתְחַבֵּאתִי וְהֵצַצְתִי.

זוֹ הָיְתָה הַיַלְדָה. הַצַיֶרֶת. יוּלִי. הִיא הִתְכּוֹפְפָה וְשָׁלְחָה אֵלַי יָד פְּתוּחָה, רֵיקָה. בְּלִי שׁוּם דָבָר בְּתוֹכָה. אַף פַּעַם לֹא הֵבַנְתִי לָמָה אֲנָשִׁים עוֹשִׂים אֶת זֶה. לָרֹב אֲנִי לֹא מִתְקָרֵב בְּמַצָבִים כָּאֵלֶה, אֲבָל זֶה לֹא הָיָה מַצָב רָגִיל, אָז עָשִׂיתִי כַּמָה צְעָדִים זְהִירִים לַכִּוּוּן שֶׁלָה וְרִחְרַחְתִי לָה אֶת הַיָד. הָיָה לָה רֵיחַ מָתוֹק שֶׁל סַבּוֹן וְסֻכָּרִיוֹת. הִיא סוֹבְבָה בַּעֲדִינוּת אֶת כַּף הַיָד וְהִתְחִילָה לְלַטֵף לִי אֶת הָרֹאשׁ, וְאָז אֶת הָעֹרֶף, וְלִפְנֵי שֶׁהֵבַנְתִי מָה קוֹרֶה כְּבָר שָׁכַבְתִי עַל הַגַב, נִדְנַדְתִי אֶת הַזָנָב מִצַד לְצַד וְנָתַתִי לָה לָגַעַת לִי בַּבֶּטֶן. בַּבֶּטֶן! אַף אֶחָד בַּחַיִים לֹא לִטֵף אוֹתִי שָׁם!

אַחֲרֵי הַיוֹם הַהוּא נִפְגַשְׁנוּ עַל הַגַג כִּמְעַט כָּל יוֹם. יוּלִי הָיְתָה נוֹתֶנֶת לִי סוֹפִים שֶׁל יוֹגוּרְטִים וּגְבִינוֹת, אֲנִי הָיִיתִי נוֹתֵן לָה לְהָרִים אוֹתִי וּלְלַטֵף לִי בֵּין הָאָזְנַיִם, וְאָז הִיא הָיְתָה מְסַפֶּרֶת לִי סִפּוּרִים. הֲמוֹן סִפּוּרִים עַל הַגַן, עַל כִּתָה א', עַל הַחֲבֵרוֹת שֶׁלָה וְעַל הַהוֹרִים שֶׁלָה שֶׁלֹא מַרְשִׁים לָה לְקַבֵּל חָתוּל לְיוֹם הַהֻלֶדֶת, לַמְרוֹת שֶׁזֶה מָה שֶׁהִיא הֲכִי הֲכִי רוֹצָה. אֲנִי לֹא מִתְבַּיֵשׁ לוֹמַר, יוֹמָנִי הַיָקָר, שֶׁהָיִיתִי מְאֻשָׁר.

חֹרֶף

אֲבָל אָז נִהְיָה קַר.

זֶה קָרָה בְּיוֹם אֶחָד. אֲנִי זוֹכֵר שֶׁטוֹנִי הֶרְאָה לִי בָּעִתוֹן צִיוּר שֶׁל עָנָן מְטַפְטֵף, וּלְמָחֳרָת הִרְגַשְׁתִי טִפָּה עַל הָרֹאשׁ, בְּדִיוּק בֵּין הָאָזְנַיִם. בְּדִיוּק בַּמָקוֹם שֶׁבּוֹ יוּלִי תָמִיד מְלַטֶפֶת אוֹתִי.

נִכְנַסְתִי לְהִתְחַבֵּא מִתַחַת לִמְכוֹנִית, אֲבָל הַטִפְטוּף הִתְחַזֵק, הַטִפּוֹת קָפְצוּ מֵהַמִדְרָכָה אֶל הַכְּבִישׁ, וּבְתוֹךְ רֶגַע הֵן הָיוּ בְּכָל מָקוֹם, חַדוֹת כְּמוֹ סִכּוֹת. טוֹנִי בֶּטַח מִצְטַנֵף לוֹ עַכְשָׁו עָמֹק בְּתוֹךְ הַפּוּךְ שֶׁל הַבְּעָלִים שֶׁלוֹ, חָשַׁבְתִי לְעַצְמִי. אוּלַי הוּא צוֹדֵק. אוּלַי הוּא בֶּאֱמֶת יוֹתֵר טוֹב מֵאִתָנוּ. מִיָד נַעֲשֵׂיתִי עָצוּב. וְרָטֹב. לֹא הָיְתָה לִי בְּרֵרָה אֶלָא לְהִכָּנֵס לְתוֹךְ הַבִּנְיָן. חֲדַר הַמַדְרֵגוֹת שֶׁל בְּיָאלִיק 5 הָיָה קַר, הַחַלוֹנוֹת הָיוּ פְּתוּחִים וְרוּחַ רְטֻבָּה נָשְׁבָה וְשָׁרְקָה, טָרְקָה תְרִיסִים וְהִסְמִירָה לִי אֶת הַפַּרְוָה לְאֹרֶךְ כָּל הַגַב. עָלִיתִי שְׁתֵי קוֹמוֹת וְעָמַדְתִי רֶגַע מִחוּץ לַדִירָה שֶׁל יוּלִי וְהַהוֹרִים שֶׁלָה, אֲבָל זֶה רַק גָרַם לִי לִהְיוֹת עוֹד יוֹתֵר עָצוּב. הִמְשַׁכְתִי לַעֲלוֹת, עַד שֶׁרָאִיתִי אֶת הַדֶלֶת לַגַג. אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ מָה גָרַם לִי לַעֲלוֹת לְשָׁם בִּכְלָל. אוּלַי הַגַעְגוּעִים לְיוּלִי? הֲרֵי הַגַג חָשׂוּף לְגֶשֶׁם, זֶה לֹא מְקוֹם מַחֲסֶה מַתְאִים לְחָתוּל. וּבְכָל זֹאת עָלִיתִי, וּמַזָל שֶׁעָשִׂיתִי אֶת זֶה.

הַדֶלֶת הָיְתָה עַכְשָׁו סְגוּרָה, וּלְיָדָה עָמְדָה קֻפְסַת קַרְטוֹן שֶׁלֹא הָיְתָה שָׁם קֹדֶם, מֵהַסוּג שֶׁתָמִיד זוֹרְקִים לְיַד הַפַּחִים שֶׁלָנוּ כְּשֶׁמִישֶׁהוּ עוֹבֵר דִירָה. עַל צַד הַקֻפְסָה הָיָה מֻדְבָּק עוֹד צִיוּר נֶהֱדָר שֶׁלִי. אֲפִלוּ יוֹתֵר יָפֶה מֵהַצִיוּר הָרִאשׁוֹן! הִתְקָרַבְתִי לְהַבִּיט טוֹב יוֹתֵר. הַפַּעַם הַכְּתָמִים שֶׁלִי הָיוּ בְּדִיוּק בַּמְקוֹמוֹת הַנְכוֹנִים, וְהַזָנָב אָרֹךְ וּמוּרָם. בְּתוֹךְ הַקֻפְסָה הֵרַחְתִי מַשֶׁהוּ טָעִים. שִׁרְבַּבְתִי אֶת הָרֹאשׁ לְתוֹכָה וְהִכְנַסְתִי כַּפָּה אַחַת פְּנִימָה. עַל רִצְפַּת הַקֻפְסָה הָיְתָה שְׂמִיכָה רַכָּה וִיבֵשָׁה, וְעָמֹק בִּפְנִים חִכָּה לִי חֲצִי גְבִיעַ קוֹטֶג'. חָשַׁבְתִי שֶׁאֲנִי חוֹלֵם.

הִסְתוֹבַבְתִי חֲמִשָׁה סִיבוּבִים בַּמָקוֹם וְיָצַרְתִי לִי שֶׁקַע מֻשְׁלָם בַּשְׂמִיכָה, הִתְכַּרְבַּלְתִי בְּתוֹכוֹ וְהִקְשַׁבְתִי לַגֶשֶׁם נִתָךְ עַל הַגַג. אֲפִלוּ טוֹנִי הָיָה מְקַנֵא בִּי עַכְשָׁו, חָשַׁבְתִי לְעַצְמִי רֶגַע לִפְנֵי שֶׁצָלַלְתִי לְשֵׁנָה עֲמֻקָה.

מֵאָז הַקֻפְסָה תָמִיד מְחַכָּה לִי בַּכְּנִיסָה לַגַג כְּשֶׁאֲנִי צָרִיךְ אוֹתָה, וְלִפְעָמִים גַם יוּלִי. טוֹב לָדַעַת שֶׁהֵן שָׁם, אֲבָל הַבַּיִת שֶׁלִי תָמִיד יִשָׁאֵר הָרְחוֹב, וּפַחֵי הַפֶּלֶא שֶׁל רְחוֹב בְּיָאלִיק 5, שֶׁמִתְמַלְאִים בְּהַפְתָעוֹת בְּכָל יוֹם מֵחָדָשׁ.