כאן תוכלו לכתוב, לשתף ולספר איך עמדתם במשימת החודש שפורסמה בגליון אדם צעיר.
והפעם – משימת החודש מתוך גליון 'ספרים':
סיפור בהמשכים
לפניכם התחלה של סיפור. אנחנו מזמינים אתכם להמשיך לכתוב אותו על ידי הוספת תגובה במקום שבו הוא נפסק (שימו לב מה הוסיפו ילדים וילדות שנכנסו לפניכם והמשיכו משם):
לגלי ולאורי נמאס להישאר בבית. כבר המון זמן שאין בית ספר ואין חוגים ואין כלום. לא עזרה העובדה שהם היו צריכים לחלוק את אותו חדר. יום אחד, כשישבו משועממים על הפוף הכתום התלקח ביניהם ריב. אולי זה היה כי אורי האשים את גלי שהיא תמיד מבלגנת את החדר, אולי בגלל שגלי האשימה את אורי שהוא לוקח את הטושים שלה בלי רשות. מה שבטוח, באמצע הריב גלי בעטה בזעם בריצפה. היא נדהמה להרגיש תזוזה מתחת לרגלה. "ששש…" אמרה לאורי שעדיין צעק. היא מיששה בידיה את הריצפה ואז משכה בחזקה את אחד מקרשי העץ. "מה את עושה?" קפץ אורי, "אמא ואבא יהרגו אותך…" אבל אז ראה גם הוא את הפתח שנפער בריצפת החדר, ממש ליד המיטה שלו. "מה זה?" הוא שאל בחשש. "בוא," אמרה גלי, "יש כאן סולם. ניכנס."
קיבלנו המון המון הצעות להמשך. חלק מהמגיבים ממש הצליחו ליצור סיפור ברצף, וחלק המשיכו את הסיפור מאיפה שאנחנו עצרנו.
אנחנו ננסה לעשות סדר בסיפורים ולפרסם אותם כאן, באתר, בקרוב
כשנגמר הסולם הם הגיעו לחדר ענקי.
הם הלכו באולם כשהם שמעו צליל(קליק).
מה זה היה ? שאל אורי .
בשניה שהוא גמר את המשפט עלתה מהאדמה מפלצת משושת ראשים, שתים עשרה ידיים ובמקום בטן היה לה עיגול ענקי
ובתוך העיגול נפער פה מלא ניבים.
הם ניסו לברוח, אך הסולם נעלם.
הם היו צריכים למצוא דרך אחרת.
הם מיששו את הכל וגילו שאין דרך אחרת .
המפלצת התעוררה ואז נפער פה ענק ברצפה של האולם .
כשהפה נפתח הם הבינו בדיוק מה קרה:
כשהמפלצת פערה את פיה גם הרצפה פתחה פתח .
משמעות הדבר היה שהפה של המפלצת מתחיל בגוש התיפלצתי של גופה ונגמר ברצפה.
גלי ואורי ירדו בסולם. אורי, שהיה הפחדן מבין שניהם, קצת נלחץ, אבל החליט לרדת בכל זאת כדי להראות לגלי שהוא אמיץ.
היי אדם צעיר האם תוכלו לומר לי איך כותבים בקוראים כותבים? אני ממש רוצה לכתוב לכם סיפורים. נעה.
היי נעה, שלחי לנו סיפור ל: kids@adamolam.com
פרק 1
גלי ואורי ירדו בסולם. אורי היסס קצת, הוא היה הפחדן מביניהם, אבל הוא רצה שגלי תחשוב שהוא אמיץ, אז הוא ירד. הוא ניסה להרגיע את עצמו, שבטח הסולם מוביל מחדרם שבקומה השנייה לסלון שבקומה הראשונה. אבל עברה כבר שעה, והסולם לא נגמר. אורי היה לחוץ. "אני רק בן שמונה," אמר לגלי, "למה גררת אותי לכאן?"
"אוי, תפסיק להתבכיין, אורי," אמרה גלי, שהייתה הרפתקנית, "ואני בת אחת עשרה, אל תדאג, אני אשמור עליך." אורי לא כל-כך נרגע, אבל היה פחות לחוץ. הוא חשב לעצמו, בעצם, הרפתקה יכולה להיות מעניינת, קצת לצאת מהמציאות. ואם ההרפתקה תהיה מסוכנת, חשב, הרי אוכל לעצום עינים חזק, להתעורר במיטתי ולגלות שהכול היה חלום. כך חשב אורי.
לפתע הרגיש אורי משב רוח קר. הוא הצטמרר. גם גלי חשה במשב, ונתנה לשערה השחור הקצר להתנפנף ולחבוט לה בפנים. היא הייתה מאושרת, סוף כל סוף יצאה להרפתקה אמיתית! אך אורי הפר את אושרה כשאמר; "הבאת משהו לאכול, גלי? אני רעב."
"לא, לא הבאתי משהו לאכול!" רטנה גלי בכעס, "הייתי בטוחה, כמוך, שהסולם מוביל לקומה הראשונה, למקרר! אז אל תתלונן לי עכשיו!"
"אל תצעקי עליי, מעצבנת!" צעק אורי. וכמו ששני אחים נורמליים היו עושים במצבים כאלה, הם התחילו ללכת מכות. אתם בטח חושבים לעצמכם; 'איך אפשר ללכת מכות כשיורדים בסולם? תשובה; אם נופלים מהסולם.
שני האחים הכעוסים הרביצו אחת לשני תוך כדי שהם צנחו למטה, והם בכלל לא שמו לב למצב המסוכן בו היו נתונים, עד שגלי אמרה, "משב הרוח התחזק, אה, אורי? ואיפה הסולם בכלל?" רק עכשיו היא שמה לב לסולם הנחושת במרחק כמה מטרים ממנה. האחים הפסיקו להתכתש ביניהם והמשיכו לצנוח. גלי חשה שעיניה צורבות ושעוד שנייה עורה עומד להיקרע ממנה.
למזלה, גלי ראתה את הקרקע. אדמה חומה מכוסה בבטון חום. פיו, חשבה גלי. לרוע מזלה, גלי חשבה על ההתרסקות הצפויה להם רק מיליונית השנייה לפני שהתרסקו על אדמת הבטון הקשה.
"אאו," אמרה גלי, ודם נטף מפיה.
"ה… ה… היד שלי!" בכה אורי וניסה לשחרר את יד ימין שלו, שאחותו שכבה עליה.
גלי קמה ממקומה ועזרה גם לאחיה הקטן לקום. היא התפלאה שהם עדיין בחיים. היא ניגבה את הדם שזלג מפיה בשרוול חולצתה.
לפתע נשמע קול.
"ברוכים הבאים לממלכת האינסוף."
(אני אמשיך את הסיפור בקוראים כותבים.)
האוויר היה צונן כקרח וחשכה שררה. גלי ואורי המשיכו לרדת בסולם, וניראה היה שנמשך נצח עד שנגעו באדמה. "מי אתם? מי אתם? מי אתם? מי אתם?" נשמעו לחישות מהדהדות. גלי מיששה סביבה אבל לא מצאה את הסולם. הוא פשוט התפוגג ונעלם.
"אורי, אנחנו בבעיה." החניקה גלי יפחה. "בואו, עכשיו אין דרך חזרה. בואו, עכשיו אין דרך חזרה." נשמעו לחישות מצמררות.
"אההההההההה" צרחו גלי ואורי. "שששססס" נשמעו לחשושים עוינים. "עכשיו אין דרך חזרה, עכשיו אין דרך חזרה, עכשיו אין דרך חזרה!" אמרו הקולות הנוראים שוב ושוב. גלי ואורי צרחו את נשמתם ועצמו את עינייהם חזק. כשפתחו את עינייהם שוב מצאו את עצמם יושבים על הפוף הכתום שוב, בחדרם. הם הביטו סביב עמומים, ומיד מיהרו למשוך את אותו קרש העץ שדרכו נכנסו לאפלה הנוראה ההיא, אבל מתחת לקרש כל מה שהיה זה רק שכבת בטון מוצקה.
הסוף.
הם נכנסו לאולם, והתחילו לטפס עליו . הם ראו שזה בית ספר. הם ביקשו מאבא:"בבקשה תן לנו ללמוד בבית הספר שאתה בונה, זה לא נעים לנו להישאר בבית" הוא אמר: "בטח , אני מרשה לכם להישאר" ולא היה להם יותר משעמם…
גלי ואורי ירדו בסולם. הם ראו שהוא מוביל לתוך בור אבל למזלם היה להם כיף בבור. הם ראו שיש שם את הדברים האהובים עליהם, ספרים, ממתקים. אורי אהב את הספרים, גלי את הממתקים. אך פתאום ראו פתח נוסף, נכנסו. הפתח הוביל לפתח נוסף- נכנסו. ועכשיו הם ראו משהו מוזר- הם נכנסו לתוך יער. אורי אהב את הארנבים וגלי אהבה את האוגרים.
גלי ואורי ירדו בסולם ולפתה ראו ארנב והוא לא היה סתם ארנב הוא נראה להם מאוד מוכר הם יסתכלו בו יותר לעומק ושאפנה הליהם את הראש הם ראו שזה בגס בני הם ירדו עוד בסולם וראו גם את מיקי מאוס הם היו בהלם שאבינו שהם נכנסו להולם של דמויות מצוירות
מאת אבישג אברהם:גלי ואורי עלו על הסולם ופתאום נשמע בום גלי ואורי פחדו אז הם לקחו גליון אדם צעיר כיסו את העייניים ותוך כדי ראו את הגליונות וקראו ואז הם בנו מגינים מבגדים והתחפשו ופתאום דלת החדר נפתחה והיו צעדים של ענקים
וגלי ואורי היו אם התחפושות המפחידות והתחבו ואז מישהו נכנס ואז אורי וגלי קמו
ומי שזה היה נבהל מאוד וזה היה קול מוכר הם חשבו שזאת אמא זה היה רק דודה ענת
ושאלה למה אתם כל כך מפוחדים? והם אמרו בגלל שראינו רוח רפאים וברקים ורעמים ועכשיו
היה מישהו בדלת והיום יום המפחידים את אמא ואבא ושהם הגיעו את צחקו ושמחו והיה שמח מאוד ואורי וגלי רבו
פחות אבל עדיין רבו ועכשיו אורי האח הכי טוב בעולם
והם חיו באושר והיו מאושרים
הסוף
מאת אבישג אברהם:גלי ואורי עלו על הסולם ופתאום נשמע בום גלי ואורי פחדו אז הם לקחו גליון אדם צעיר כיסו את העייניים ותוך כדי ראו את הגליונות וקראו ואז הם בנו מגינים מבגדים והתחפשו ופתאום דלת החדר נפתחה והיו צעדים של ענקים
וגלי ואורי היו אם התחפושות המפחידות והתחבו ואז מישהו נכנס ואז אורי וגלי קמו
ומי שזה היה נבהל מאוד וזה היה קול מוכר הם חשבו שזאת אמא זה היה רק דודה ענת
ושאלה למה אתם כל כך מפוחדים? והם אמרו בגלל שראינו רוח רפאים וברקים ורעמים ועכשיו
היה מישהו בדלת והיום יום המפחידים את אמא ואבא ושהם הגיעו את צחקו ושמחו והיה שמח מאוד ואורי וגלי רבו
פחות אבל עדיין רבו ועכשיו אורי האח הכי טוב בעולם
והם חיו באושר והיו מאושרים
הסוף ממני אבישג אברהם