שְְׁנֵי אַחִים

מַעֲשִׂיָה עַל שְׁנֵי אַחִים, שְׂדֵה שִׁבֳּלִים רָחָב וְאַהֲבָה גְדוֹלָה

זוהי אגדת עם יהודית עתיקה ומוכרת.
עיבוד: רינת פרימו. פורסם בגליון 'חברים' (סתיו 2012) של אדם צעיר.

הָיֹה הָיוּ שְׁנֵי אַחִים שֶׁקִבְּלוּ מֵהוֹרֵיהֶם בִּירוּשָׁה שָׂדֶה רָחָב שֶׁבּוֹ גִדְלוּ שִׁבֳּלִים. בְּקָצֵהוּ הָאֶחָד שֶׁל הַשָׂדֶה גָר אָח אֶחָד עִם אִשְׁתוֹ וַחֲמֵשֶׁת יַלְדֵיהֶם, וּבְקָצֵהוּ הַשֵׁנִי שֶׁל הַשָׂדֶה גָר הָאָח הַשֵׁנִי אֲשֶׁר הָיָה רַוָק, לְלֹא מִשְׁפָּחָה. כָּךְ חָיוּ שְׁנֵי הָאַחִים וְעִבְּדוּ אֶת הַשָׂדֶה הַמְשֻׁתָף. כְּשֶׁהִגִיעַ זְמַן הַקָצִיר, חִלְקוּ בֵּינֵיהֶם אֶת הַשִׁבֳּלִים שָׁוֶה בְּשָׁוֶה וְכָל אָח הֵבִיא אֶת עֲרֵמַת הַשִׁבֳּלִים שֶׁלוֹ לַגרֶֹן שֶׁלְיַד בֵּיתוֹ.
אַךְ בַּלַיְלָה, אַחֲרֵי הַיוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַקָצִיר, נָדְדָה שְׁנָתוֹ שֶׁל הָאָח הָרַוָק וְהוּא לֹא הִצְלִיחַ לְהֵרָדֵם.
אֵין זֶה הוֹגֵן, חָשַׁב, שֶׁחִלַקְנוּ בֵּינֵינוּ אֶת הַשִׁבֳּלִים שָׁוֶה בְּשָׁוֶה. הֲרֵי אֲנִי רַוָק וְאֵין לִי הוֹצָאוֹת רַבּוֹת, וְאִלוּ אָחִי הוּא בַּעַל מִשְׁפָּחָה וְיֵשׁ הַרְבֵּה פִּיוֹת שֶׁעָלָיו לְהַאֲכִיל. מַגִיעַ לוֹ חֵלֶק גָדוֹל יוֹתֵר בַּשִׁבֳּלִים.

הִתְהַפֵּךְ הָאָח עַל מִשְׁכָּבוֹ, סָפַר כְּבָשִׂים, שָׁתָה כּוֹס חָלָב, אַךְ מַחְשְׁבוֹתָיו לֹא נָתְנוּ לוֹ לְהֵרָדֵם.
בֵּינְתַיִם נָדְדָה גַם שְׁנָתוֹ שֶׁל הָאָח הַנָשׁוּי.
אֵין זֶה הוֹגֵן, חָשַׁב, שֶׁחִלַקְנוּ אֶת הַשִׁבֳּלִים שָׁוֶה בְּשָׁוֶה. הֲרֵי לִי יֵשׁ אִשָׁה וִילָדִים שֶׁיַעַזְרוּ לִי וְאִלוּ אָחִי עֲדַיִן לֹא הִתְחַתֵן. בְּוַדַאי הוּא צָרִיךְ יוֹתֵר מִמֶנִי כְּדֵי לִדְאֹג לְצָרְכֵי הַחֲתֻנָה וְהַבַּיִת. וְאָז גָמְלָה בְּלִבּוֹ הַחְלָטָה וְהוּא קָם מִמִטָתוֹ, הִתְלַבֵּשׁ, נִכְנַס לַגֹרֶן, אָסַף עֶשֶׂר אֲלֻמוֹת שִׁבֳּלִים, חָצָה אֶת הַשָׂדֶה וְהוֹסִיף אוֹתָן לָעֲרֵמָה שֶׁל אָחִיו. אַחַר כָּךְ חָזַר לְמִטָתוֹ וְיָשַׁן שֵׁנָה טוֹבָה.
אֲבָל גַם הָאָח הָרַוָק לֹא הִצְלִיחַ לְהֵרָדֵם, עַד שֶׁלְבַסוֹף קָם מִמִטָתוֹ, הִתְלַבֵּשׁ, נִכְנַס אֶל הַגרֶֹן, אָסַף עֶשֶׂר אֲלֻמוֹת שִׁבֳּלִים, חָצָה אֶת הַשָׂדֶה אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל אָחִיו וְהוֹסִיף אֶת הַשִׁבֳּלִים לַעֲרֵמַת אָחִיו.
רַק אָז הִצְלִיחַ לִישֹׁן בְּשַׁלְוָה.
כְּשֶׁהִגִיעַ הַבֹּקֶר, נִדְהַם כָּל אָח לְגַלוֹת שֶׁעֲרֵמַת הַשִׁבֳּלִים שֶׁלוֹ נִשְׁאֲרָה בְּדִיוּק כְּפִי שֶׁהָיְתָה.
לְמָחֳרָת בַּלַיְלָה, אַחֲרֵי הַיוֹם הַשֵׁנִי שֶׁל הַקָצִיר, שׁוּב עָשׂוּ הָאַחִים אוֹתוֹ דָבָר, וּכְשֶׁהִגִיעַ הַבֹּקֶר נִדְהֲמוּ לְגַלוֹת שֶׁהָעֲרֵמוֹת שֶׁלָהֶם נִשְׁאֲרוּ זֵהוֹת בְּגָבְהָן. אַף שִׁבֹּלֶת אֵינָה חֲסֵרָה.
אַחֲרֵי הַיוֹם הַשְׁלִישִׁי וְהָאַחֲרוֹן לַקָצִיר, הֶחְלִיט הָאָח הָרַוָק לְהַעֲבִיר לְאָחִיו מִסְפָּר רַב יוֹתֵר שֶׁל אֲלֻמוֹת – כַּמָה שֶׁיוּכַל לָשֵׂאת.
הוּא הֶעֱמִיס עַל יָדָיו הַרְבֵּה שִׁבֳּלִים וְיָצָא לַדֶרֶךְ בַּלַיְלָה הֶחָשׁוּךְ אֶל בֵּית אָחִיו.
וּבְדִיוּק בְּאוֹתָה שָׁעָה, כָּךְ עָשָׂה גַם הָאָח הַשֵׁנִי.
שְׁנֵי הָאַחִים הָלְכוּ בַּשָׂדֶה בַּלַיְלָה הֶחָשׁוּךְ, עֲמוּסֵי שִׁבֳּלִים עַד מֵעַל לְרֹאשָׁם, וְלֹא רָאוּ אֶחָד אֶת הַשֵׁנִי עַד שֶׁלְפֶתַע הִתְנַגְשׁוּ זֶה בָּזֶה בְּאֶמְצַע הַשָׂדֶה.
הַשִׁבֳּלִים נָפְלוּ מִידֵיהֶם וְהִתְפַּזְרוּ סָבִיב, וְאָז רָאָה כָּל אֶחָד מֵהֶם אֶת אָחִיו. מִיָד הֵבִינוּ מָה קָרָה בַּיוֹמַיִם הַקוֹדְמִים וְאֵיךְ קָרָה שֶׁלַמְרוֹת שֶׁכָּל אֶחָד הֶעֱבִיר שִׁבֳּלִים לְאָחִיו, הָעֲרֵמוֹת שֶׁל שְׁנֵיהֶם נִשְׁאֲרוּ גְבוֹהוֹת כְּשֶׁהָיוּ.
אָז נָפְלוּ הָאַחִים זֶה בִּזְרוֹעוֹת זֶה בְּחִבּוּק נִרְגָשׁ שֶׁכֻּלוֹ תוֹדָה וְאַהֲבָה.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֱלֹהִים בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ רָאָה אֶת הַחִבּוּק הָאוֹהֵב בֵּין הָאַחִים וְהֶחְלִיט שֶׁבְּזֶה הַמָקוֹם, בְּאֶמְצַע שְׂדֵה הַשִׁבֳּלִים, יָקוּם בֵּית הַמִקְדָשׁ.

>>> סיפורי ילדים נוספים לשימוש חופשי באתר אדם צעיר

למה להנות לבד? שתפו!