הקדמה

שלום, קוראים לי איתמר, אני בן 7, אני הכי קטן בכיתה ואין לי חברים. לא ידעתי שאני עומד לפגוש חבר שישנה לי את החיים. אוקי, אני לא אספר כאן את הכל, בואו ונתחיל מהתחלה.

פרק 1 בית ספר מעצבן

הכל התחיל כשישבתי בהפסקה לבד והרגשתי כעס ועלבון, בגלל שאמא שלי שמה אותי דווקא בבית הספר הזה. כעסתי בגלל שאף אחד לא משחק איתי ואז שמעתי קול מוזר. בהתחלה התעלמתי ממנו, אבל אחר כך הקול גבר. בדקתי אם מישהו שם לב וראיתי שאף אחד לא בודק מה זה. הלכתי לכיוון הקול.

פרק 2 משהו מוזר

ואז, מאחורי העמוד בחצר, ראיתי רובוט. בהתחלה נבהלתי וחשבתי: "מה עושה רובוט בחצר בית הספר שלי?" אבל אז הרובוט אמר: "שלום קוראים לי רובי. אני מחפש חבר", עניתי: "לי קוראים איתמר וגם אני מחפש חבר". ואז רובי אמר: "אז בוא נהיה חברים". אמרתי: "רק תענה לי על עוד שאלה אחת: איך הגעת לפה?" רובי ענה: "אני והמשפחה שלי ברחנו מחללית החייזרים שרדפה אחרינו ואז התרסקנו כאן".

פרק 3 אני ורובי יוצאים להרפתקה

"רק רגע, איפה אתה גר?" שאלתי. "בארץ הרובוטים" ענה רובי, "מגניב", אמרתי. "מה יש שם?", "רובוטים, המוןןן רובוטים", ענה רובי. "רובי, אתה יכול בבקשה להוציא אותי מכאן?" שאלתי, "בסדר, אבל צריך הסחת דעת", ענה רובי. "אוקי", אמרתי. "לחשוב, לחשוב, לחשוב… יש לי!" צעקתי. "מה?" שאל רובי. "אני אעשה קולות וכשהמורה תבדוק מה זה- נחמוק דרך השער". "בסדר" אמר רובי, "אבל בשביל זה נצטרך מכשיר קשר. עכשיו אנחנו מוכנים, אז בוא נצא לדרך". שאלתי: "רובי, יש לך כדור?", "כן, למה?" שאל רובי. "תזרוק אותו ואז המורה תסתכל לכיוון הזה ואנחנו נתגנב ונעשה קולות. היא תלך לכיוון הקולות ואנחנו נברח לשער ונצא לרחוב".

פרק 4- הרחוב

"יופי, אנחנו סופסוף בחוץ", אמרתי. "אוקי" אמר רובי, "אנחנו תכף נגיע לחללית. הנה זה!", "וואו", אמר איתמר, "אף פעם לא ראיתי חללית כזאת". החללית הייתה מכוסה בכפתורים ומלא מכשירים מצפצפים, שבחיים לא ראיתי כמותם. "זו החללית שלי", אמר רובי. "כאן אני וההורים שלי גרים". "אפשר לפגוש אותם?" שאלתי, רובי כמעט אמר שכן, אבל אז הוא ניזכר במה שההורים שלו אמרו לו לפני שהוא הלך: "נחתנו בכוכב הזה בטעות, אבל תקשיב טוב: מה שלא יקרה- אל תדבר עם יצורים מהכוכב הזה!". רובי זכר שהוא אמר בסדר והלך. הוא חשב רגע ואמר לי: "ההורים שלי אמרו לי לא להתיידד עם יצורים מהכוכב הזה", "אבל אני לא יצור, אני איתמר!", "נכון" אמר רובי. "אוף, רציתי לראות את הבית שלך" אמרתי. "אל תדאג" אמר רובי, "אני אראה לך". "יש!" אמרתי, "נו בוא כבר" אמר רובי, "אני באאאא" צעקתי.

פרק 5 הבית הכי טוב בעולם

ברגע שנכנסתי לבית, לא רציתי לצאת ממנו. היו שם מדרגות שהופכות למגלשה ברגע שרוצים ושולחנות שמרחפים באוויר. הכל היה מושלם עד שרובי אמר: "איתמר אתה צריך לחזור הביתה!", עניתי: "אבל הרגע נכנסנו". פתאום הופיע רחפן באוויר ואז רובי צעק: "עכשיו! החוצה!". יצאתי החוצה כמו שרובי אמר ואז רובי צעק : "רוץ!" פתאום הכל החשיך. כשהתעוררתי מצאתי את עצמי בבית שלי ומעלי רכנה אמא ואמרה: "התעוררת, יופי!". שאלתי אותה איך הגעתי לכאן והיא אמרה: "הכל התחיל כשירד גשם. הגעתי לבית הספר להביא לך מטריה והמורה אמרה שנעלמת בהפסקה. מיד התחלתי לחפש אותך ובערב מצאתי אותך מעולף בשדה ולקחתי אותך הביתה. אז עכשיו כשאתה בטוח, תספר לי מה קרה?". בלי לחשוב פעמיים סיפרתי לה מה קרה, והיא רק אמרה: "יו איתמר, איזה דמיון מפותח יש לך! כדאי לך לכתוב ספר יום אחד… ועכשיו- לך לישון!", אמרתי "בסדר" ונרדמתי.

פרק 6 רובי מסביר הכל

למחרת הלכתי לבית הספר כמו בכל יום. כששמעתי את הרעש המוזר כבר לא פחדתי. ציפיתי לו. וכמו אתמול, רובי חיכה לי מאחורי העמוד. בלי לחכות רגע אמרתי: "רובי, מה קרה אתמול? מה היה הרחפן הזה?", רובי מיהר להשתיק אותי ואמר שיספר לי, אבל קודם צריך ללכת למקום בטוח. שאלתי: "איפה יש מקום בטוח?" ורובי ענה: "פשוט בוא איתי". הוא הלך מהר, אפילו מהר מאוד. תהיתי למה רובי כל כך ממהר? הלכתי אחריו במהירות עד שהגענו תוך שתי דקות, למקום שבו אין בניינים, רק חול. המשכנו להתקדם ואז ראינו בית קטן וישן שכולו היה מכוסה באבק. נכנסנו פנימה. בפנים היתה רק ספה ישנה. רובי הלך צעד אחד קדימה ונגע בכרית. פתאום עלה ענן אבק גדול ובמקום ספה נהיו מדרגות. רובי תפס אותי ביד וגרר אותי פנימה. שאלתי אותו מה זה המקום הזה והוא אמר שתכף אגלה. לפתע הגענו למקום חשוך מאוד. רובי מישש את הקיר והדליק מנורה קטנה. התחלתי לראות יותר פרטים. זה היה חדר די קטן עם שולחן ושני כיסאות. חשבתי: "מעניין מה זה המקום הזה? ולמה רובי לקח אותי לכאן?". פתאום רובי קטע את המחשבות שלי ואמר: "אני חושב שאני חייב לך המון הסברים". "נכון" אמרתי. "בסדר" אמר רובי, "תשאל שאלה ואני אענה לך". "אוקי" אמרתי, "מה זה המקום הזה?". "המקום הזה", ענה רובי, "הוא בית נטוש שהיה לו מרתף סודי . כשאני והמשפחה שלי התרסקנו פה, רציתי מקום סודי, אז התחבאתי כאן וחשבתי שאף אחד לא יחפש אותנו כאן". "מגניב", אמרתי, "אבל ממי אנחנו מתחבאים?". "הרחפן הזה היה של אמא שלי", אמר רובי, "היא תעשה כל דבר כדי לשמור עלי. ואם היא תגלה שאנחנו חברים, הסוף לא יהיה טוב. אני אחזור לכוכב שלי ולא ניפגש שוב לעולם". פתאום נשמע רעש בחוץ. "מה זה??" שאלתי. "תתחבא" אמר רובי. שנינו התחבאנו מאחורי ארגז שעמד בפינה. לחדר נכנסו שתי דמויות, מדברות ומפטפטות. "את רואה אותם?" שאלה דמות אחת בדאגה. "לא" אמרה הדמות השניה. לחשתי לרובי באוזן: "זאת אמא שלי!" "וגם שלי!" אמר רובי. "מה נעשה?" שאלתי. "נצא" אמר רובי. יצאנו מהמחבוא. "הנה אתם!" צעקו שתי האמהות, "דאגנו כל כך! מה קרה? למה התחבאתם?". "חשבתי שאם תגלו שאנחנו חברים תחזרו לכוכב שלכם עם רובי ואני אשאר לבד" עניתי. "מה פתאום!" אמרה אמא של רובי. "כשחיפשנו אתכם גילינו שיש לנו הרבה במשותף. לשתינו יש בנים שובבים שברחו, שתינו אוהבות ספרים ואנחנו חושבות שנוכל להיות חברות טובות! בקיצור- רובי, אנחנו עוברים לכוכב הזה", אמרה אמא של רובי. "יששש" צעקנו. ואני אמרתי לרובי: "וגם תוכל ללמוד איתי בבית הספר ולצאת איתי לעוד הרבה הרפתקאות".