מאמר מומלץ מאת ד"ר מוטי לוי, מנהל תחום הרפואה המשלימה בקופת חולים כללית, העוסק בהשפעה שיש לחשיפה לזמן מסך ארוך על ילדים, בין היתר השפעות הקשורות ליכולות הקשב והריכוז שלהם.
מתוך גיליון מס' 14 של מגזין אדם עולם
מסכי המחשב והטלביזיה הצליחו לרוקן מילדים את הרחובות ומגרשי המשחקים. מהן ההשפעות של המדיה האלקטרונית על הילד, וכיצד ניתן לצמצם את הנזקים?
רובנו צופים בטלוויזיה או במחשב מדי יום. עם זאת, איננו מודעים למשמעות הכמותית של הצפייה. על פי נתונים עדכניים, ילדים עד גיל שש צופים בממוצע כשישים שעות מדי שבוע, ועם המעבר לבית הספר יורד המספר ל 4.5- כלומר, הילדים יושבים מול המכשיר זמן רב יותר מהזמן שהם מבלים בבית הספר.
אם נסכם את כלל שעות הצפייה, נקבל את המסקנה המדהימה, שמלידה ועד גיל שבעים נצבור כעשר שנות צפייה בטלוויזיה ) (87 אלף שעות). השעות במחשב יעלו את הזמן מול המסך במידה ניכרת.
הנתונים הסטטיסטיים מראים עוד, שילד הצופה ארבע שעות ביום ייחשף עד גיל 13למאה אלף מעשי אלימות, מתוכם שמונת אלפים מעשי רצח. זוהי חשיפה מסיבית של ילדים לאלימות, והיא חסרת תקדים בהיסטוריה האנושית.
השפעת המסך על המוח
הפעילות המוחית מתבטאת בין היתר בגלים שהמוח מייצר. בשיא הערות, כשאנו חושבים או מבצעים פעילות רציונלית, המוח מייצר גלי בטא, המגיעים מקליפת המוח. ואילו כשאנו נחים בעיניים עצומות המוח מייצר גלי אלפא, שמקורם מעומק המוח. כאשר אנחנו צופים בטלוויזיה, המוח עובר ממצב של גלי בטא למצב של גלי אלפא בתוך כחצי דקה. כלומר, אנו נכנסים למצב של ערנות למחצה. בנוסף על כך, הצד השמאלי של המוח, הנחשב לחלק העוסק בפעילות רציונלית ולוגית, נכנס למצב של המתנה, ואילו הצד הימני של המוח, העוסק יותר בתחושות, באסוציאציות ובפעילות הקשורה פחות לתודעה, נעשה דומיננטי.
מכאן ניתן להבין את כוחו הרב של הפרסום בטלוויזיה. הפרסומות בעת הצפייה חודרות אלינו בקלות, ללא החסם של צד-המוח השמאלי. לא פעם קשה לנו לקבל את העובדה שאנחנו מזמזמים פרסומת ממנה אנו סולדים או קונים מוצר שאנחנו לא מעוניינים בו. הבעיה הופכת להיות חריפה יותר אצל ילדים ופעוטות.
|
השפעות שהוכחו במחקרים התפתחותיים
- פגיעה בחוש המציאות
מי מאתנו לא נוכח במחזה שבו הפעוט הצופה בטלוויזיה הולך לחפש את האנשים בתוך הקופסה ששרים ומדברים, לא מוצא אותם, ולא מצליח להבין מה קורה? בזמנים הקריטיים להתפתחותו מתקשה הפעוט להבדיל בין המציאות לבין תמונות המסך. הדבר עלול להקשות עליו להבין את המציאות הן כילד והן כבוגר.
- האטה של ההתפתחות המוטורית
ילד הוא יצור תנועתי, הבונה את מערכת העצבים שלו בשנותיו הראשונות, ובייחוד בשנה הראשונה, וזקוק לתנועה ולמגע על מנת לפתח כשרים אלו. הישיבה מול הטלוויזיה מקטינה בשיעור ניכר את הזמן המוקדש לתנועה בילדות המוקדמת ובשנים שלאחריה.
- סיפוק מיידי
הן הטלוויזיה והן המחשב מרגילים את הילדים לסיפוק מיידי, ומקטינים מאוד את הסבלנות וכושר ההתמדה לקראת מטרה רחוקה שעליהם להשיג.
- פגיעה או האטה ביכולת הדיבור
ילדים בגיל הרך בונים את כושר הדיבור הן ברמת המוטוריקה והן ברמת ההיגוי. בנייה זו מצריכה שיחה עם מבוגר היוצר דיאלוג חי.
ואולם, בעת הישיבה הפסיבית מול המכשיר הם אינם משתמשים בשפה באופן פעיל ואינם מצויים ביחסי גומלין עם מבוגר.
- פגיעה בראייה
המבט הנדרש כדי לצפות בטלוויזיה הינו מבט לא ממוקד, וישיבה של שעות מול המסך גורמת להתעייפות העיניים ולפגיעה בחוש הראייה.
- הגברת האלימות והנטייה לפתח תסמינים של הפרעות קשב וריכוז
יש ילדים ומתבגרים שאינם יכולים לקלוט שאלימות מזיקה למי שסופג אותה, שהרי בסרט בטלוויזיה הגיבור קם אחרי כל סצנה ובמשחק מחשב המשחק מתחיל מחדש, והסבל של הנפגע אינו נראה.
ביטוייה של אלימות סטרילית זו מגיעים בקלות לרחוב או לבית הספר.
המעקב אחרי עשרות אלפי ילדים מוכיח שהן אלימות והן בעיות קשב וריכוז קשורות למספר שעות הצפייה ולגיל הצופה. ככל שהגיל צעיר יותר ומספר השעות גדול יותר, כך גדלים הסיכויים להתנהגות אלימה ולהפרעות בריכוז.
- הצפה ועומס
הצפייה גורמת לריבוי יתר של חוויות אצל הילד עד כדי הצפה חושית ועומס על מערכת העצבים. אחת התוצאות היא שהוא מתרגל לעוצמות גירוי גבוהות ולקצב אירועים מהיר, ולכן בבית הספר או בגן הוא
נוטה להשתעמם – בפרט שהמורה לא יכולה לבדר אותו, ואף מעזה להטיל עליו מטלות ותפקידים.
- פגיעה בקשרים חברתיים
אחד החוקרים בתחום מדמה את הטלוויזיה לחלילן מהמלין, אשר בקסם חלילו מצליח לקחת את כל ילדי היישוב למקום לא נודע. אנלוגיה זו מפתיעה בחריפותה, אבל כאשר אנחנו משווים את מספר הילדים המשחקים מחוץ לכותלי הבית כיום מול מספר הילדים ששיחקו יחד לפני שלושים או ארבעים שנה, נוכחים
לדעת שהרחובות ומגרשי המשחקים כמעט ריקים. הורים רבים טוענים שהילד יושב כל היום מול המסך ונמנע מלפגוש חברים.
- חיקוי
הסרטים ורוב התכנים המשודרים הם על פי רוב מסחריים ומשמשים מודל לחיקוי הן אצל ילדים והן אצל מתבגרים. לכן התנהגות אלימה או התנהגות מינית הופכות להיות נורמות מקובלות, שכן גיבורי הסרטים משתמשים במוטיבים אלו לעתים תכופות.
- השמנה
הטלוויזיה היא כנראה אחד הגורמים להשמנה. כאשר כל העניין ממוקד במסך, ולא בטעם של המזון ובהנאה ממנו, האכילה אינה מבוקרת, הרגשת השובע לא מגיעה, ואף הגוף נמצא ללא תנועה שעות ארוכות.
מכאן הדרך לעודף משקל קצרה מאוד.
- עלייה בצריכת סיגריות ואלכוהול
על פי המחקרים, התנהגויות אלו מחקות את התנהגות השחקנים על המרקע. נודעות לכך השלכות שונות, כמו תאונות דרכים, התנהגות אלימה ופגיעה בבריאות.
ההשפעה על האני
כלל השפעותיה של המדיה האלקטרונית מתבטאות בנוכחות ובמעורבות חלשות יותר של האני מול יתר הגופים, ובסופו של דבר להחלשה ניכרת של כוחות הרצון. תופעה זו מתחזקת ככל שגדל זמן החשיפה למדיה.
כאשר החשיפה למדיה נעשית בגילאים צעירים, היא משבשת את החיבור ההרמוני של האני עם יתר הגופים, והדבר ימשיך ויתבטא בשנות בית הספר וגם בבגרות, כפי שהמחקרים שהוזכרו מראים.
כיצד מתמודדים?
התשובה אינה פשוטה, אולם הורים יכולים לנקוט במספר צעדים כדי להגן על ילדיהם ובכל זאת לאפשר להם לצפות במדיה.
הארגון האמריקאי לרפואת ילדים ממליץ שילדים מתחת לגיל שנתיים לא יצפו בטלוויזיה, מאחר שבשנים אלו נקבעות התנהגויות ומתפתחים הרגלים שילוו את הילד בהמשך חייו. אחד המחקרים בנושא מראה, כי התנהגות חריגה שאומצה עד גיל 6-5 עקב צפייה רבה בטלוויזיה יהיה קשה מאוד לשנות כשהילד יגיע לגיל בית ספר.
גם אחרי גיל שנתיים יש להגביל מאוד את זמן הצפייה. כשהילד צופה, יש להימנע ככל האפשר מבילוי זמן פסיבי בלבד.
חשוב לשבת עם הילד הצעיר ולצפות איתו בתוכנית ואף לדבר (כמובן בהתאם לגיל) על התכנים הנצפים, הן במהלך התוכנית והן בסיומה, כדי למנוע מצב של חוסר פעילות של הצד השמאלי של המוח.
חשוב מאוד להימנע מהכנסת טלוויזיה או מחשב לחדרו של הילד ולאבד בכך את הבקרה הן על החומר הנצפה והן על כמות השעות שהוא מבלה מול המסך. מחקרים הראו בבירור כי הכנסת המכשיר לחדרו של הילד מעלה מאוד את משך הזמן בו הוא מבלה בצפייה בטלוויזיה או מול המחשב.
ככלל, יש לשים דגש חזק יותר על פעילות משותפת הן בחיק המשפחה והן עם חברים. תופעה מעניינת היא, כי ככל שהילד פחות חשוף למסך, כך הוא מבקש אותו פחות.
* ד”ר מוטי לוי הוא הרופא הראשי של “כללית רפואה משלימה” והמנהל הרפואי של התוכנית לרפואה משלימה בסמינר הקיבוצים.
לקריאה נוספת
1) Committee on Public Education “Children, Adolescents, and Television”, Pediatrics, Vol. 107, No. 2 (February 2001), pp. 423-426.
2) Christakis, et al., “Early Television Exposure and Subsequent Attentional Problems in Children”, Pediatrics, Vol. 113, No. 4 (Apr. 2004).
3) CHRISTAKIS, et al., “Television, video, and computer game usage in children under 11 years of age”, Pediatrics , Vol. 145, No. 5 (November 2004), Pp. 652-656.
4) Masako Tanimura, Kanako Okuma, Kayoko Kyoshima, “Television Viewing, Reduced Parental Utterance, and Delayed Speech Development in Infants and Young Children”, Arch Pediatr Adolesc Med., Vol. 161, No. 6 2007), Pp. 618-619.
5) Tahiroglu et al., “Short-Term Effects of Playing Computer Games on Attention”, Journal of Attention disorders, Vol. 13 (2010), Pp. 668-676.
6) Zimmerman et al., “Teaching by Listening: The Importance of Adult-Child Conversations to Language Development”, Pediatrics, Vol. 124 (2009), Pp. 342-349.