כולנו רוצים שהילדים שלנו יהיו שאפתנים ויחוו הצלחות, אבל לשאיפה לפרפקציוניזם יש מחיר. מה הפתרון? הודיה טיבר מסבירה.
מאת: הודיה טיבר
כשהייתי ילדה לא הסכמתי לגעת בכלי נגינה, כי אבא שלי מוסיקאי מחונן. נמנעתי גם מלצייר, כי הוריי יוצרים כל כך מוכשרים, ואין סיכוי שאצליח להשתוות אליהם. הייתי ילדה פרפקציוניטסית ואני מכירה מקרוב את המחירים ששילמתי בשם ״המושלם״.
למעשה, אני עדיין כזו, ובכל יום מחדש אני מנסה לצאת מהאוטומט ולהראות לילדים שלי שגם אני אנושית ולא מושלמת.
וזה לא פשוט.
איך תזהו נטייה לפרפקציוניזם אצל הילד או הילדה שלכם והאם היא משפיעה באופן שלילי על הדימוי העצמי שלהם?
בדקו איך הילדים שלכם מגיבים ל״כישלון״ – האם כשהוא לא מצליח משהו הוא מרים ידיים? האם היא קורעת את הדף אם יצאה מהקווים? כשהוא מפסיד במשחק קופסה – האם ימשיך לשחק או יפסיק באמצע? וכשהיא מנסה לשרוך את הנעליים וזה לא הולך בקלות? היא מרימה ידיים או ממשיכה לנסות?
אם הילד או הילדה שלכם נמנעים מהתמודדות עם חוסר הצלחה, זה ברור שהנטייה לפרפקציוניזם אינה משרתת אותם.
מפרפקציוניזם לאופטימליזם
פרפקציוניזם מוגדר כרצון להיות מושלם או להתפס ככזה. בפרפקציוניזם המטרה היא ההצלחה עצמה וכל תוצאה פחות ממושלמת גורמת לתסכול ועוצרת התקדמות.
הפסיכולוגיה החיובית מבדילה בין פרפקציוניזם לאופטימליזם. אופטימליזם הוא הוצאת המירב מהמצב הקיים, הסתפקות בטוב האפשרי ורצון להתקדם ולהתפתח מתוך סיפוק ומשמעות.
אופטימליזם היא תכונה מקדמת ומפתחת אותה נרצה לעודד ולחזק אצל הילדים שלנו.
אשתף אתכם במספר כלים כיצד להפוך את הפרפקציוניזם לאופטימליזם:
- הכרה ברגשות מכאיבים – איכשהו ישר יוצא לנו ״לא נורא״ או ״לא קרה שום דבר״ כאשר הילד שלנו לא מצליח או מפסיד, אך למעשה באמירות האלו אנחנו מבטלים את רגשות התסכול, הכאב והאכזבה שהם רוצים להביע. הילדים שלנו לא מחכים שנפתור להם את הבעיות ובטח לא כל כך מהר, אלא הם מבקשים שנכיר ברגש שהם חווים, הם רוצים אמפתיה. לדוגמא: ״אני רואה שאתה עצוב/ מתבייש/ כועס/ מתוסכל שהציור שלך התקמט, מה יכול לעזור לך?״ ודרך אגב, חיבוק תמיד יכול לעזור.
- לשים דגש על המאמץ ולא על התוצאה – קל לנו לשבח את ילדינו על ההצלחות שלהם, ״אתה אלוף״,״את גאונה״, ״אני גאה בך״, אבל המשימה החשובה יותר על מנת לגדל ילד מאושר ובעל מוטיבציה היא לשקף מאמץ, יסודיות והתמדה. כך נגדל ילדה שמבינה שחלק מהצלחה זה גם ליפול ולקום, ושתמיד יש את מחר לנסות שוב. בואו נשנה את המשפט המוכר ״מנסים ומצליחים״ ל״מנסים ומשתפרים״ או ״מנסים ולומדים מטעויות״.
- מודלינג – הילדים לומדים מאתנו באמצעות חיקוי ודוגמה אישית, לכן חשוב להראות להם איך אנחנו מתמודדים עם חוסר הצלחה ומתגברים עליה מבלי להתייאש. שתפו את הילדים כשמשהו משתבש לכם, למשל: העוגה נשרפת, משהו בעבודה לא הסתדר, הקפה נשפך ועוד.
- הכרת תודה – הכרת תודה מאפשרת לחוש סיפוק מהקורה לנו מבלי שנצטרך להמתין לדברים יוצאי-דופן או הצלחות כבירות כדי לחוות אותה. הקדישו עם הילדים זמן להכרת תודה על דברים שעשו היום. לדוגמא: התקשרתי היום לסבתא לשאול לשלומה, הכנתי היום לכל המשפחה צהריים, עזרתי לחבר בגן, ניגשתי לילד שבוכה ושאלתי אותו ״אתה בסדר?״
כשבבית שלנו תהיה אווירה משפחתית שמקדמת אופטימליזם, כאשר נשים את הדגש על המאמץ והדרך ולא על ההצלחה, הילדים שלנו ירצו להתנסות וילמדו שכשלון הוא חלק מהלמידה.
הודיה טיבר- מאמנת הורים וילדים לכלים התפתחותיים נכונים בעידן החדש
יועצת שינה בגישה המשולבת ומאבחנת נוירו-תפקודית.
למבחר הרצאות: https://hodayataiber.com/video-lectures/
לעמוד אינסטגרם: https://www.instagram.com/hodayaohayon/