כְּשֶׁרוֹאִים אֶת הַנְשָׁרִים דוֹאִים בְּהַר צְרוֹר שֶׁבַּנֶגֶב, מְבִינִים מִיָד שֶׁמְדֻבָּר בִּמְלָכִים. סַבָּא עֲזַרְיָה וֶאֱלִיָה מַצִיעִים לָכֶם טִיוּל בְּעִקְבוֹת מֶלֶךְ הָעוֹפוֹת

לְאֵלִיָה יֵש סַבּא מְיוּחד בּמינוֹ, סַבּא עֲזַריָה, שמַכּיר כּל מָקוֹם בָּאָרֶץ ויוֹדֵעַ לסַפֵּר עָלָיו סיפּוּרים מְרַתְקים. הפַּעם בּיקֵש אֵלִיָה מִסַבּא

אֱלִיָה אַלוֹן בִּקֵשׁ מִסַבָּא עֲזַרְיָה הַמְלָצָה עַל טִיוּל מָתוֹק וְיָצָא לְטִיוּל שֶׁמַתְחִיל בְּגוּשׁ חָלָב וּמַגִיעַ לְמַעְיָן מַקְסִים שֶׁמְכַבֵּד אֶת אוֹרְחָיו

סַבָּא עֲזַרְיָה וֶאֱלִיָה שׁוֹלְחִים אֶתְכֶם לְמַפְּלֵי פָרוֹד, טִיוּל שֶׁכֻּלוֹ חֲגִיגָה רְטֻבָּה, שׁוֹצֶפֶת, גוֹעֶשֶׁת וּמְרַגֶשֶׁת מֵאֵת אֱלִיָה אַלוֹן, מתוך גיליון 'רטוב'

הַפַּעַם אֱלִיָה וְסַבָּא עֲזַרְיָה מַמְלִיצִים לִנְסֹעַ לְטַיֵל בְּבוֹרוֹת לוּץ שֶׁבַּנֶגֶב, הַמָקוֹם שֶׁבּוֹ אֶפְשָׁר – עֲדַיִן – לִרְאוֹת הֲמוֹן כּוֹכָבִים בַּשָׁמַיִם.

לְנַחַל תַנִינִים יֵשׁ שֵׁם מְסַקְרֵן בִּמְיֻחָד וְכַמָה אֲתָרִים נִפְלָאִים לְבִקוּר. סַבָּא עֲזַרְיָה מְסַפֵּר לַנִינִים מַעְיָן וְעֹפֶר עַל הַזְמַנִים שֶׁבָּהֶם הָיוּ

אֱלִיָה מְבַקֵשׁ מִסַבָּא עֲזַרְיָה לִשְׁלֹחַ אוֹתוֹ לְטִיוּל הָפוּךְ. סַבָּא מַצִיעַ לַעֲשׂוֹת בִּקוּר בַּיִת אֵצֶל הָעֲטַלֵפִים בַּכַּרְמֶל מאת: אליה אלון, מתוך

כְּכָל שֶׁהַמְנוֹרָה תִהְיֶה מַפְחִידָה יוֹתֵר, כָּךְ תַרְחִיק אֶת הָרוּחוֹת הָרָעוֹת טוֹב יוֹתֵר. מתוך: גיליון ויקינגים (31), ינואר 2016 הַחֹמָרִים הְַדרוּשִׁים: