הַחֲרֹסֶת, מַאֲכַל הַפֶּסַח הֲכִי טָעִים, הִיא זֵכֶר לַטִיט שֶׁאִתוֹ עָבְדוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם.הִגִיעַ הַזְמַן לְלַכְלֵךְ אֶת הַיָדַיִם, כְּמוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל,

זֶה לֹא טוֹב כְּשֶׁיֵשׁ לִי כִּנִים, אֲנִי כְּבָר יוֹדַעַת אֶת זֶה.  אֲבָל מַצְחִיקָה אוֹתִי הַמַחְשָׁבָה שֶׁאֲנִי הַבַּיִת שֶׁלָהֶן.