לְאֵלִיָה יֵש סַבּא מְיוּחד בּמינוֹ, סַבּא עֲזַריָה, שמַכּיר כּל מָקוֹם בָּאָרֶץ ויוֹדֵעַ לסַפֵּר עָלָיו סיפּוּרים מְרַתְקים. הפַּעם בּיקֵש אֵלִיָה מִסַבּא עֲזַרְיָה לבַקֵר בּמִבְצר.
מאת: אליה אלון, מתוך גיליון 'אבירים'
אֶרץ יִשׂראֵל הקְטַנה שֶבּה אנוּ חַיִים היא אַחד המְקוֹמוֹת המְרַתְקים בַּהִיסטוֹריָה הָאֱנוֹשית. עָברוּ בָּה ושָלטוּ בָּה כּל כּך הַרבֵּה מַעֲצמוֹת, מַמְלכוֹת וְעַמים שוֹנים, שֶיִיקח זְמן רַב לִמנוֹתם.
אֲבל היוֹם אֲנחְנוּ יוֹצאים לחַפֵּשׂ אַבּירים. ואֵיפֹה אֶפְשר לִמצוֹא אַבּירים אִם לא בּמִבְצר? זוֹ הבַּקָשה שׁהִפנֵיתי לְסַבּא עֲזַרְיָה איש הטִיוּלים, וזה מה שהוּא סיפֵּר לי.
לִפְנֵי יוֹתֵר מִ-900 שָנה הֵחֵלוּ להַגִיעַ אֶל אַרצֵנוּ, אֶרץ הקוֹדֶש, אַבּירים מִכּל רַחֲבֵי אֵירוֹפּה, אֲשֶר נִשְׁבּעוּ לְשַחרֵר אֶת יְרוּשָלַיִם מִיַד המוּסְלְמים וּלהַשְליט בּה אֶת דת הנַצרוּת. הם עָזבוּ אֶת הטירוֹת ואֶת המִבְצרִים שלָהֶם בּצָרפַת, גֶרמַניָה, אַרצוֹת השְפֵלה וְאַנגְלִיה, ויָצאוּ למַסע ארוֹךְ וּמְסוּכּן, חֵלק בּאוֹנִיָיה על פְּנֵי היָם התיכוֹן, וחֵלק בּדֶרך היַבָּשה האֲרוּכּה, אֶל אֶרץ יִשׂרָאֵל. כָּאן הם נִלחֲמוּ בְּמֶשך כּ-200 שָנה עַד שֶנִכְנעוּ, אך הם הִשאירוּ לנוּ שְׂרידים רַבִּים וּמַרְשימים בַּאֲזוֹרים שוֹנים של האָרֶץ, מִמַרגְלוֹת החֶרמוֹן ועַד דְרוֹם מישׁוֹר החוֹף.
היוֹם נֵצֵא לבַקֵר בּאַחד הַיָפים שבָּהֶם, מִבְצר כּוֹכב היַרדֵן, אֲשֶר נִקְרא בּפִי האַבּירים שבָּנוּ אוֹתוֹ בִּשׂפָתם הצָרפָתית "בֶּלְווּאָר", שפֵּירוּשוֹ נוֹף יָפֶה. ואָכֵן הנוֹף שנִשקף מִמֶנוּ עוֹצֵר נְשימה. אֶפְשר להַבּיט מִזְרָחה, דָרוֹמה וצָפוֹנה וְלִראוֹת אֶת רוּבּה שֶׁל בִּקעַת היַרדֵן, אֶת הָרֵי הגִלבּוֹעַ, אֶת הָרֵי הגִלְעד שמֵעֵבֶר לַיַרדֵן, אֶת הכִּינֶרת, אֶת רָמת הגוֹלן, וּכְמוֹ שתָמיד אוֹמרים: "בּיוֹם טוֹב גם אֶת החֶרמוֹן".
כּשמַגיעים אֶל המִבְצר מוּמְלץ לְהִתבּוֹנֵן בּוֹ קוֹדֶם כּוֹל מִבַּחוּץ, וּלְהִתרַשֵם מֵהַחֲפיר הֶעָמוֹק וּמֵהחוֹמוֹת התְלוּלוֹת. תוּכלוּ לדַמְיֵין כֵּיצד האַבּירים הנְצוּרים מִתגוֹנְנים שָם מוּל הצָבא המוּסְלְמי אֲשֶר מְנַסֶה לִכבּוֹש אֶת המִבְצר. וּבֶאֱמת, כַּמה עֶשׂרוֹת אַבּירים הִצְליחוּ להִתגוֹנֵן בּכוֹכב היַרדֵן בְּמֶשך שָנה וָחֵצי אֶל מוּל המָצוֹר של צְבא סָלָאח אַ-דִין, אַחֲרֵי שהוּא הֵביס אֶת הצַלבָּנים בִּקְרב קַרנֵי חיטין שעָלָיו סיפַּרנוּ בַּגִילָיוֹן הַקוֹדֵם. למַעשֶׂה המִבְצר בִּכְלל לא נִכבַּשׁ, והאַבּירים הִתפַּנוּ מִמֶנוּ לבַסוֹף בִּתְנָאים טוֹבים וְנָסוֹגוּ אֶל נְמל עַכּוֹ בְּיָנוּאָר 1189.
אֵיך מַגיעים? נוֹסעים לְכיוּוּן בֵּית שְאָן, פּוֹנים שְׂמֹאלה לְכיוּוּן טְבֶריה, וּלְאַחר כַּ-10 קִילוֹמֶטרים תִראוּ שֶלט של אֲתר שמַראֶה שְׂמֹאלה. כְּביש קָטן שמְטפֵּס בִּתְלילוּת יוֹביל אֶתכֶם לַכְּניסה לַגַן הַלְאוּמי כּוֹכב היַרדֵן (בְּתַשלוּם).
כַּאֲשֶר תִכָּנסוּ לַמִבְצר תוּכלוּ להִתרַשֵם מִכַּמה חֲדָרים יָפים ששָׂרדוּ וּלגַלוֹת גם מִנְהרוֹת מַעֲבר סוֹדיוֹת. בְּדֶרך כְּלל הָאֲתר רֵיק, ולָכֵן מִשפָּחה יְכוֹלה לבַלוֹת שָם כַּמה שָעוֹת קְסוּמוֹת ונִפלָאוֹת של מַסע אֶל הֶעָבר, אֶל יְמֵי האַבּירים. אֶפְשר לִצעוֹק בּקוֹל גדוֹל מֵרֹאש החוֹמה, וַאֲפילוּ לשַׂחֵק מַחֲבוֹאים בֵּין המִבנִים השוֹנים שבַּמִבְצר. אֲני מַמְליץ לְהַגיעַ לְשָם בִּמְיוּחד בַּחוֹרֶף וּבָאביב, כַּאֲשֶר מֶזג האֲוִויר נָעים, עֵמק היַרדֵן שמִתַחת יָרוֹק והרְאוּת טוֹבה – סַבּא עֲזַריָה מַבטיחַ שֶלא תִצטַערוּ.
