אָלֶכְּסַנְדֶר פְלֵמִינְג הָיָה יֶלֶד מְבֻלְגָן שֶׁנִהְיָה מְבֻגָר מְבֻלְגָן שֶׁנִהְיָה מַדְעָן מְפֻרְסָם שֶׁהִצִיל אֶת הָעוֹלָם
מאת: רומם סרנגה
מתוך: גיליון בלגן (86), אוגוסט 2019
האזינו לסיפור:
"אוֹי, אָלֶכְּסַנְדֶר, אֵיזֶה בָּלָגָן!" הָיָה מִשְׁפָּט שֶׁאָלֶכְּסַנְדֶר פְלֵמִינְג הָיָה שׁוֹמֵעַ לְעִתִים קְרוֹבוֹת מְאֹד.
אִמָא שֶׁלוֹ הָיְתָה אוֹמֶרֶת לוֹ אֶת זֶה בְּכָל פַּעַם שֶׁנִכְנְסָה לַחֶדֶר שֶׁלוֹ.
הַמוֹרָה שֶׁלוֹ הָיְתָה אוֹמֶרֶת לוֹ אֶת זֶה בְּכָל פַּעַם שֶׁפָּתְחָה אֶת הַמַחְבֶּרֶת שֶׁלוֹ.
הַחֲבֵרִים שֶׁלוֹ הָיוּ אוֹמְרִים לוֹ אֶת זֶה בְּכָל פַּעַם שֶׁאָלֶכְּסַנְדֶר הָיָה פּוֹתֵחַ אֶת הַתִיק שֶׁלוֹ, וְסֶנְדְוִיצִ'ים יְשָׁנִים וּמַגְעִילִים הָיוּ נִשְׁפָּכִים מִמֶנוּ.
אָלֶכְּסַנְדֶר הָיָה יֶלֶד מְבֻלְגָן, אֲבָל בָּלָגָן אַף פַּעַם לֹא הִפְרִיעַ לוֹ. גַם בְּחֶדֶר מְבֻלְגָן אָלֶכְּסַנְדֶר יָדַע אֵיפֹה מֻנַחַת הַמַחְבֶּרֶת שֶׁלוֹ, וּבַמַחְבֶּרֶת הַמְבֻלְגֶנֶת הוּא יָדַע בְּדִיוּק אֵיפֹה הָעַמוּד שֶׁבּוֹ הוּא אָמוּר לְהַשְׁלִים אֶת שִׁעוּרֵי הַבַּיִת, וְסֶנְדְוִיצִ'ים יְשָׁנִים לֹא הָיוּ מַגְעִילִים בְּעֵינָיו בִּכְלָל, גַם אִם כְּבָר הָיוּ שְׁחֹרִים מֵרֹב עֹבֶשׁ וּמַסְרִיחִים מֵרֹב רִקָבוֹן. אָלֶכְּסַנְדֶר הָיָה פּוֹתֵחַ אוֹתָם, מִסְתַכֵּל בָּהֶם בְּעִנְיָן, מְרַחְרֵחַ אֶת הָרֵיחַ הֶחָרִיף שֶׁלָהֶם, וְאָז יוֹצֵא הַחוּצָה לֶחָצֵר וְזוֹרֵק אוֹתָם לְדִיר הַחֲזִירִים.
אָלֶכְּסַנְדֶר גָדַל בְּחַוָה, וְכָל יוֹם אַחֲרֵי הַלִמוּדִים הָיָה עוֹזֵר לְהוֹרָיו בַּעֲבוֹדוֹת הַמֶשֶׁק: מַאֲכִיל אֶת הַתַרְנְגוֹלוֹת, חוֹלֵב אֶת הַפָּרָה וּמְנַקֶה אֶת הַקָקִי שֶׁל הַסוּסִים שֶׁהָיוּ רְתוּמִים לָעֲגָלָה. אַחֲרֵי שֶׁסִיֵם הָיָה מִתְיַשֵׁב לוֹ בַּפִּנָּה בֶּחָצֵר וְחוֹקֵר. פַּעַם חָקַר אֵיךְ מְגִיבוֹת הַנְמָלִים אִם מְפַזְרִים לָהֶן קְצָת קָקִי שֶׁל סוּסִים מִסָבִיב לַקֵן; פַּעַם חָקַר אֵיךְ מִשְׁתַנֶה הַצֶבַע הַצָהֹב שֶׁל הַבֵּיצָה אַחֲרֵי שֶׁהִיא מַתְחִילָה לְהַסְרִיחַ; וּפַעַם חָקַר כַּמָה זְמַן יְכוֹלָה נוֹצָה שֶׁל יוֹנָה לְרַחֵף בָּאֲוִיר מֵרֶגַע שֶׁמַשְׁלִיכִים אוֹתָה מֵהַגַג וְעַד שֶׁהִיא נוֹחֶתֶת עַל הָאֲדָמָה.
כָּךְ הָיָה חוֹקֵר בְּשַׁקְדָנוּת, עַד שֶׁשׁוּב שָׁמַע אֶת הַמִשְׁפָּט הַמֻכָּר: "אוֹי, אָלֶכְּסַנְדֶר, אֵיזֶה בָּלָגָן!" וְאָלֶכְּסַנְדֶר הָיָה נִשְׁלָח, שׁוּב, לְסַדֵר אֶת הָרֶפֶת, הַדִיר, הַלוּל אוֹ הַחֶדֶר.
***
הַשָׁנִים חָלְפוּ, אָלֶכְּסַנְדֶר גָדַל, אֲבָל הַבָּלָגָן נִשְׁאַר. הוּא סִיֵם אֶת לִמוּדָיו בְּהִצְטַיְנוּת (רַק בִּסְעִיף "סֵדֶר וְנִקָיוֹן" הַצִיוּן שֶׁלוֹ הָיָה תָמִיד "בִּלְתִי מַסְפִּיק") וְהֶחְלִיט לִהְיוֹת חוֹקֵר. בַּמַעְבָּדָה שֶׁלוֹ חָקַר אָלֶכְּסַנְדֶר חַיְדַקִים.
בְּאוֹתָם יָמִים הָיוּ בָּעוֹלָם חַיְדַקִים שֶׁגָרְמוּ לְמַחֲלוֹת וּלְזִהוּמִים מְסֻכָּנִים, וְאִישׁ לֹא מָצָא לָהֶם תְרוּפָה. כָּל הַתְרוּפוֹת הָיוּ חַלָשׁוֹת מִדַי וְלֹא הִצְלִיחוּ לְהָבִיס אֶת הַחַיְדַקִים. הָרוֹפְאִים הָיוּ חַסְרֵי אוֹנִים וְלֹא יָכְלוּ לְטַפֵּל בַּפְּצוּעִים וּבַחוֹלִים שֶׁנִדְבְּקוּ בַּחַיְדַקִים הָאֵלֶה. אָלֶכְּסַנְדֶר הֶחְלִיט שֶׁהוּא יְנַסֶה לִמְצֹא תְרוּפָה שֶׁתְחַסֵל אֶת הַחַיְדַקִים הַמְסֻכָּנִים וְהֵחֵל לַעֲבֹד בְּמַעְבָּדָה קְטַנָה בְּבֵית הַחוֹלִים שֶׁבָּעִיר הַגְדוֹלָה.
הַמַעְבָּדָה שֶׁל אָלֶכְּסַנְדֶר הָיְתָה מְבֻלְגֶנֶת כְּמוֹ הַחֶדֶר שֶׁלוֹ, הַדִיר, הָרֶפֶת וְהַלוּל בְּיַחַד. מַבְחֵנוֹת עִם נוֹזְלִים מְשֻׁנִים הָיוּ מְפֻזָרוֹת בְּכָל פִּנָה, שְׁפוֹפָרוֹת עִם חָמְרֵי חִטוּי נֶעֶרְמוּ עַל הָרִצְפָּה, מִיקְרוֹסְקוֹפִּים וּזְכוּכִיוֹת מַגְדֶלֶת הָיוּ מֻנָחִים בַּכִּיוֹר בְּעִרְבּוּבְיָה, וּבְכָל עֵבֶר הָיוּ פְּזוּרוֹת צְלוֹחִיוֹת עִם גִדוּלֵי חַיְדַקִים. (לִצְלוֹחִית כָּזֹאת, שֶׁבָּה מְגַדְלִים תַרְבִּית שֶׁל חַיְדַקִים, קוֹרְאִים צַלַחַת פֶּטְרִי.)
"אוֹי, אָלֶכְּסַנְדֶר, אֵיזֶה בָּלָגָן!" הָיָה אוֹמֵר מְנַהֵל בֵּית הַחוֹלִים בְּכָל פַּעַם שֶׁנִכְנַס לְבַקֵר. אֲבָל אָלֶכְּסַנְדֶר לֹא שָׂם לֵב, הוּא תָמִיד הָיָה עָסוּק בְּעוֹד נִסוּי בְּחִפּוּשָׂיו אַחַר הַחֹמֶר שֶׁיְנַצֵחַ אֶת הַחַיְדַקִים.
בְּמֶשֶׁךְ יָמִים אֲרֻכִּים נִסָה אָלֶכְּסַנְדֶר כָּל מִינֵי שִׁיטוֹת: הוּא שָׁפַךְ עַל הַחַיְדַקִים חֹמֶץ, הוּא פִּזֵר עֲלֵיהֶם אַבְקָנִים שֶׁל פְּרָחִים, הוּא אֲפִלוּ טִפְטֵף עַל הַחַיְדַקִים נַזֶלֶת, כִּי חָשַׁב שֶׁבַּנַזֶלֶת יֵשׁ חֹמֶר שֶׁיְחַסֵל אוֹתָם. אֲבָל שׁוּם דָבָר לֹא הִפְרִיעַ לַחַיְדַקִים וְהֵם הִמְשִׁיכוּ לְהִתְרַבּוֹת בְּקַלוּת בְּצַלְחוֹת הַפֶּטְרִי שֶׁלָהֶם.
בְּחֹדֶשׁ אוֹגוּסְט חַם אֶחָד יָצָא אָלֶכְּסַנְדֶר לְחֻפְשָׁה. בְּמֶשֶׁךְ שְׁבוּעַיִם הָיְתָה הַמַעְבָּדָה שֶׁלוֹ סְגוּרָה וְאִישׁ לֹא נִכְנַס אֵלֶיהָ. כְּשֶׁחָזַר מֵהַחֻפְשָׁה מָצָא אֶת הַמַעְבָּדָה שֶׁלוֹ מְבֻלְגֶנֶת בְּדִיוּק כְּמוֹ שֶׁעָזַב אוֹתָה. אוֹ בְּעֶצֶם, כִּמְעַט בְּדִיוּק. חֵלֶק מִצַלְחוֹת הַפֶּטְרִי שֶׁהָיוּ פְּזוּרוֹת מִסָבִיב הִשְׁחִירוּ מִכִּתְמֵי עֹבֶשׁ, וְאָלֶכְּסַנְדֶר נִזְכַּר בַּסֶנְדְוִיצִ'ים שֶׁהָיָה שׁוֹכֵחַ בַּיַלְקוּט.
"אוֹי, אָלֶכְּסַנְדֶר, אֵיזֶה בָּלָגָן…" מִלְמֵל לְעַצְמוֹ. הוּא הִבִּיט בְּאַחַת הַצְלוֹחִיוֹת שֶׁהָיוּ עָלֶיהָ כִּתְמֵי עֹבֶשׁ, רִחְרֵחַ אוֹתָה וְעָמַד לִזְרֹק אוֹתָה לַפַּח. אֶלָא שֶׁאָז צָד אֶת עֵינוֹ פְּרָט מוּזָר: עַל הַצְלוֹחִית אָמְנָם הִתְרַבּוּ הֲמוֹן חַיְדַקִים, אֲבָל בְּכָל הַשֶׁטַח שֶׁמִסָבִיב לְכֶתֶם הָעֹבֶשׁ לֹא הָיוּ חַיְדַקִים בִּכְלָל. אָלֶכְּסַנְדֶר חָטַף זְכוּכִית מַגְדֶלֶת מֵהַכִּיוֹר וְהִבִּיט בְּצַלַחַת הַפֶּטְרִי מִקָרוֹב. עֵינָיו לֹא הִטְעוּ אוֹתוֹ, הוּא רָאָה בְּבֵרוּר שֶׁמִסָבִיב לְכָל כִּתְמֵי הָעֹבֶשׁ אֵין חַיְדַקִים. הוּא בָּדַק צְלוֹחִית מְעֻפֶּשֶׁת נוֹסֶפֶת, וְגַם בָּה לֹא הָיוּ חַיְדַקִים מִסָבִיב לְכִתְמֵי הָעֹבֶשׁ. הוּא בָּדַק אֶת כָּל צַלְחוֹת הַפֶּטְרִי הַמְעֻפָּשׁוֹת בַּמַעְבָּדָה הַמְבֻלְגֶנֶת שֶׁלוֹ, וּבְכֻלָן רָאָה אֶת אוֹתָה תוֹפָעָה מֻפְלָאָה: הָעֹבֶשׁ הָרַג אֶת הַחַיְדַקִים.
"בְּחַיַי, לִפְעָמִים אָדָם מוֹצֵא אֶת מָה שֶׁהוּא לֹא מְחַפֵּשׂ," מִלְמֵל לְעַצְמוֹ אָלֶכְּסַנְדֶר בְּהִתְרַגְשׁוּת. "מָצָאתִי אֶת הַחֹמֶר שֶׁהוֹרֵג חַיְדַקִים! הוּא הָיָה בַּסֶנְדְוִיצִ'ים שֶׁלִי כָּל הַזְמַן…!" הוּא עָמַד בְּאֶמְצַע הַמַעְבָּדָה הַמְבֻלְגֶנֶת שֶׁלוֹ וְצָעַק בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה: "אוֹי, אָלֶכְּסַנְדֶר, אֵיזֶה בָּלָגָן!"
חָלְפוּ עוֹד כַּמָה שָׁנִים עַד שֶׁהִצְלִיחוּ לְיַצֵר תְרוּפָה מֵהַחֹמֶר שֶׁאָלֶכְּסַנְדֶר גִלָה, וְהַתְרוּפָה הַזֹאת הִצִילָה אֶת חַיֵיהֶם שֶׁל מִילְיוֹנֵי אֲנָשִׁים בָּעוֹלָם. אָלֶכְּסַנְדֶר זָכָה לְכָבוֹד גָדוֹל בְּכָל רַחֲבֵי הָעוֹלָם. מֶלֶךְ אַנְגְלִיָה הֶעֱנִיק לוֹ תֹאַר אַבִּירוּת, מֶלֶךְ שְׁוֶדְיָה הֶעֱנִיק לוֹ פְּרָס יָקְרָתִי, וְהוּא הִתְפַּרְסֵם כְּאַחַד הַחוֹקְרִים הַחֲשׁוּבִים בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם. אֲבָל לַמְרוֹת הַפְּרָסִים וְהַכָּבוֹד, אָלֶכְּסַנְדֶר פְלֵמִינְג נִשְׁאַר אָדָם צָנוּעַ, וְהַחֶדֶר שֶׁלוֹ נִשְׁאַר מְבֻלְגָן.
סיפור נהדר!
סיפור פיקס:)
סיפור יפה. למה הוא היה מבולגן?
הסיפור היה מבולגן אך עשה סדר גדול
סיפור פשוט נפלא תודה
סיפור נהדר! תודה!
אלכסנדר היה חכם ומבולגן
אבא אמא תומר טלטול סבתא סבא רן סיסי סיסי