כאן תוכלו לכתוב, לשתף ולספר איך עמדתם במשימת החודש שפורסמה בגליון אדם צעיר.
והפעם – משימת החודש מתוך גליון 'ספרים':
סיפור בהמשכים
לפניכם התחלה של סיפור. אנחנו מזמינים אתכם להמשיך לכתוב אותו על ידי הוספת תגובה במקום שבו הוא נפסק (שימו לב מה הוסיפו ילדים וילדות שנכנסו לפניכם והמשיכו משם):
לגלי ולאורי נמאס להישאר בבית. כבר המון זמן שאין בית ספר ואין חוגים ואין כלום. לא עזרה העובדה שהם היו צריכים לחלוק את אותו חדר. יום אחד, כשישבו משועממים על הפוף הכתום התלקח ביניהם ריב. אולי זה היה כי אורי האשים את גלי שהיא תמיד מבלגנת את החדר, אולי בגלל שגלי האשימה את אורי שהוא לוקח את הטושים שלה בלי רשות. מה שבטוח, באמצע הריב גלי בעטה בזעם בריצפה. היא נדהמה להרגיש תזוזה מתחת לרגלה. "ששש…" אמרה לאורי שעדיין צעק. היא מיששה בידיה את הריצפה ואז משכה בחזקה את אחד מקרשי העץ. "מה את עושה?" קפץ אורי, "אמא ואבא יהרגו אותך…" אבל אז ראה גם הוא את הפתח שנפער בריצפת החדר, ממש ליד המיטה שלו. "מה זה?" הוא שאל בחשש. "בוא," אמרה גלי, "יש כאן סולם. ניכנס."
קיבלנו המון המון הצעות להמשך. חלק מהמגיבים ממש הצליחו ליצור סיפור ברצף, וחלק המשיכו את הסיפור מאיפה שאנחנו עצרנו.
אנחנו ננסה לעשות סדר בסיפורים ולפרסם אותם כאן, באתר, בקרוב
"אבל אני מפחד לרדת" אמר לה אורי "נו! דיי כבר! אז תתגבר על הפחד!" אמרה גלי, אורי בהה בה כמה שניות ואז היא אמרה "נו? אז אתה בא?" והוא הנהן. שניהם ירדו יחד והיו בשוק ממה שראו שם: אלפי קופסאות מלאות כדורים, "מה יש להורים לעשות עם כדורים?" שאל אורי "זה לא סתם כדורים…" אמרה גלי בעודה קוראת את הכיתוב על הקופסא "זה חומר נפץ…" אורי בהה בגלי מספר דקות ואז אמר "למה שהם ישמרו דבר כזה בבית?" המבט של גלי השתנה מייד להבעה רצינית. "אני באמת לא יודעת."
עכשיו, אחרי כל מה שקרה, אורי וגלי החליטו לחקור את הבור. לפתע כשהם היו בדרכם אליו, הם
שמעו קול. תחילה הקול לא היה ברור במיוחד, אך לאחר דקות ספורות שמעו אותו בבירור, והוא אמר
להם: "צאו מכאן, צאו מכאן, צאו מכאן!!!" הקול הלך וגבר, לבסוף הקול פסק, שקט. דממה. אורי וגלי
יכולים לצאת מהבית, בלי לפחד. כשאורי וגלי יצאו מהבית, עמד מולם יצור גדול ושאל אותם את
השאלה הכי קשה שהם יכלו לדמיין, "למה?" שאל היצור,
"למה מה?" שאלו אורי וגלי, כאיש אחד. רק תשובה אחת הייתה ליצור "למה?"
"אין לשאלה הזאת תשובה!" אורי התעצבן.
"נכון." ענתה גלי בעצב.
"בבקשה, אתם יכולים ללכת." ענה להם היצור. והם (אורי וגלי), חזרו הביתה ללא פגע.
למחרת ירדו שוב בדלת הסתרים והגיעו לעץ עם פתק עם חידה מי אני?
אני שלכם אבל אחרים משתמשים בו יותר מאשר אתם גלי זכרה את התשובה פעם חברתה מיכל שאלה אותה את החידה השם שלי אמרה גלי ונפתח פתח
אחרי שגילו הילדים את החור ברצפה. הם ירדו בסולם. הם הגיעו לארץ קסומה (הם לא ידעו את זה), הם המשיכו ללכת עד שהגיעו לערבה צחיחה. הם לא בדיוק ידעו איפה הם נמצאים. גלי ואורי התחילו להיות עייפים צמאים ורעבים. פתאום הם ראו באמצע הערבה, בית קטן מעץ. אורי וגלי המשיכו ללכת לעבר הבית.
"אני מקווה שיתנו לנו שם מים ואוכל" אמרה גלי, שהייתה ממש רעבה. לבסוף הגיעו אל הבית עייפים, רעבים ובעיקר צמאים. אורי דפק על הדלת. מתוך הבית יצאה אישה גבוה בעלת עינים יפות ששאלה עם תוכל לעזור. גלי אמרה לה שהם עייפים נורא. מייד הכניסה אותם האשה לסלון והגישה להם עוגיות טריות ותה (אגב , לא הייתה שם קורונה). לאחר מכן התיישבה גם האשה ושאלה אותם על הגעתם למקום. את זה אורי וגלי לא ידעו…
האשה הציגה את עצמה ואמרה ששמה הוא קארוליין אינגלס. גלי שאלה אותה אם היא גרה לבד. "בכלל לא" יש לה שלוש בנות אבל עכשיו הן בבית הספר שבעיר. יש להם גם אבא ששמו צ'ארלס. לאחר שעה הגיעו גם הבנות מרי ולורה. הילדים שיחקו ביחד וקרוליין הגישה להם לחם תירס. לאחר מכן אמרה גלי שהם כבר צריכים לחזור, שלא ידאגו להם בבית. הם נפרדו לשלום ממשפחת איגלס והתחילו ללכת הביתה.
"איזו הרפתקה זו הייתה" אמרה גלי,
"העוגיות של קרוליין ממש טעימות" אמר אורי, לבסוף מצאו את הדלת המובילה אל ביתם ולמזלם, הוריהם עוד לא שמו לב שהם לא נמצאים. הם התיישבו במהרה על הפוף הכתום, הפעם הם כבר לא רבו.
"מעניין מה יהיה מאחורי דלת הסתרים מחר" אמרה גלי.
(הדמויות מהספר בית קטן בערבה)
הם ירדו בסולם והגיעו… למקום ריק!
בלי אנשים, בלי בתים ואפילו בלי מכוניות, רק חלל ריק לבן.
"אין פה שום דבר!" אמר אורי.
"איך זה הגיוני?" שאלה גלי.
"לא יודע" אמר אורי.
"אבל הדבר היחיד שאני יודע זה ש…".
הוא לא הספיק אפילו להשלים את המשפט וכבר הסולם נפל ונשבר.
"הכל עבוד!" צעק אורי.
"כנראה שכאן אנחנו תקועים לנצח! תגידי שלום לבית החדש שלנו גלי!".
"כן… אתה צודק אל אני בכל זאת אנסה להישאר רגוע… אוקיי, זה לא עובד! אני לא יכולה להיתקע בכלל ריק בלי כלום ועוד איתך, אורי!" אמרה גלי.
"שלך היה בכלל הרעיון לרדת בסולם!" אמר אורי.
"יכלת לעצור אותי!" ענתה לו גלי.
אורי וגלי לא ידעו מה לעשות הם רק עמדו ושתקו.
אחרי שעה אולי שעתיים אמרה גלי:"אורי תראה, אני רואה שם קופסא!".
"נו, ובמה זה עוזר?" אמר אורי.
"אולי יש שם אוצר?" אמרה גלי.
"נו, אל תקשקשי שטויות אני רעב! וקופסת עץ קטנה לא תעזור לי בשום מצב!" אמר אורי.
"ואם יש בקופסא אוכל?, אני הולכת לבדוק" אמרה גלי והתחילה לצעוד לעבר הקופסא.
כשהגיע לקופסא היא פתחה אותה ובתוכה היו… צבעים!? זה בכלל לא עוזר!
"נו מה יש תוך הקופסא המיוחדת?" שאל אורי בזלזול.
"צבעים" ענתה לו גלי ביאוש.
"צבעים?! איך זה קשור? אני גובע מרעב ובמקום אוכל יש שם צבעים?! אני לא מאמין!" אמר אורי בכעס ורץ על גלי.
"הינה הקופסא" אמרה גלי כשאורי הגיע אליה.
"באמת מבאס".
אורי כל כך כעס עד שבמקום לענות זרק את אחד הצבעים (אלו היו צבעי גואש שחכתי להזכיר) וכל הצבע נשפך על החלל הריק.
"לפחות עכשיו יש טיפה צבע אדום במקום הזה" אמרה לו גלי.
"רגע" אמרה אורי.
"אם אני יצרתי כתם אדם על הריצפה זה אומרה שאפשר גם לעשות את זה עם צבעים אחרים!".
"מה? עוד כתמים? זה לא יעזור" ענתה לו גלי ביאוש.
"לא, לא כתמים" אמר אורי והרים את אחד המכחולים.
אורי טבל את המכחול בצבע הירוק וצייר מלפפון, המלפפון המצויר הפך להיותלמלפפון אמיתי ואורי נגס בו תאבון רב.
"אורי! אתה גאון!" אמרה גלי וג היא לקחה מכחול טבלה אותו בצבע הכתום וציירה תפוז, התפוז שציירה הפך לתפוז אמיתי וחיוך גדול נפרס על פניה של גלי.
אחרי שעה שבהם בילו שני הילדים בלצייר ציורים ולהפוך אותם לאמתים אמר אורי: עכשיו בואי ניצא מכאן, בטח בעולם האמיתי כבר לילה ואמא ואבא דואגים לנו".
"כן, אני אצייר סולם וניצא ביחד" אמר גלי.
גלי ציירה סולם חום וטיפסה עליו ואחריה אורי.
שנהם התיישבו על המיטה של אורי ודיברו:"אני דוקא ממש שמחה שנפלנו ביחד לבור הזה" אמרה גליץ
"גם אני שמח, אחרי זה לא הייתי מגלה איך זכיתי באחות כמוך, גלי" אמר אורי וחייך.
"אני גם שמחה שאנחו אחים!" אמרה גלי וחייכה על אורי בחזרה.
אמא ואבא נכנסו לחדר ואמא אמרה"ילדים איפה הייתם? דאגתי לכם ממש!".
"רק הלכנו לשחק אצל השכנים" אמרה גלי.
"למה יש חור בריצפה?" שאל אבא.
"לא יודעים" ענו גלי ואורי ביחד.
"לא הינו פה".
"טוב, נתקן את זה מחר בנתיים אתם צרכים ללכת לישון" אמרה אבא.
"לילה טוב" אמרו אמא ואבא נשקו לכל אחד על הלכי חיבו את האור ויצאו.
גלי הלכה למיטה שלה ואמרה: לילה טוב אורי".
ללילה טוב גלי" אמר לה אורי ושנהם נרדמו.
. . . אורי וגלי ירדו בחשש על הסולם , ופתאום קרש אחד של הסולם נשבר והם נפלו מטה .
בסוף הסולם היה בור ובתוכו בוץ בוצי ביוחד , אור וגלי נסו לטפס מלאה , אבל זה לא עזר כי רגלים היו בוציות מדי מכדי לטפס.
הם לא ידעו מה לעשות,"מה נעשה" שאלה גלי " הרי אנחנו בסך הכל ילדים ?" אורי וגלי לא ידעו מה לעשות " רגע " אמר אורי " המשרוקית שננת לי ליום ההולדת שלי ." גלי אמרה " מה קשורה המשרוקית הזו , אמרת לי שאתה לא אוהב אותה ! " " שיקרתי " אמר אורי באי יאוש " המשרוקית הזו היא התקווה האחורנה , נוכל לשרוק בה ואז אמא ואבא יבאו לחלץ אותנו !!! " וכך עשו .
אורי שרק במשרוקית במרץ , והינה ההורים שלהם שמעו אותם והחזירו אותם הביתה .
"כל הכבוד , ילדים מצאתם פתרון מצוין במצב של לחץ ., אמר אבא .
"אבל" אמרה אמא , שברמם את הריצפה ולכן מגיע לכם עונש , שבוע בלי מסכים ! "
,, ידעתי … " אמר אורי .
אבל…
יום אחד אורי החליט שהוא עדיין לא לגמרי מבין מה יש בחור. הוא קרא לגלי והם נכנסו לשם יחדיו, פתאום פיה הופיעה במין מסדרון ואמרה להם ״בימים/חודשים האחרונים אתם מטיילים בין עולמות, הגוורטס, מחנה החצויים, בית עץ וכו’. מהיום אני אתן לכם לראות את השערים לעולמות ובכל יום תוכלו לבחור לאיזה עולם להיכנס״.
ואכן, במסדרון הופיעו המון דלתות וליד כל דלת הופיע כיתוב: המחנה הרומי, ארץ האגדות, הארץ התיכונה, ווסטרוז, הגוורטס ועוד. ״אני יודעת לאיזה עולם נלך ראשון״ אמרה גלי והיא רצה לעבר אחת הדלתות…
הם נכנסו דרך הדלת וראו חור עם סולם. הסולם נראה שקוף אך עדיין יציב והם ירדו בו.
כאורי סיים לרדת הוא הרגיש דקירה קטנה אך המשיך לרדת כי חשב שזו אבן ואז הסולם נעלם כאילו לא היה.
אורי אמר מה נעשה אנחנו תקועיםץ יש דלת היא ממש גבוהה וגם אם נטפס אחד על השני לא נצליח להגיע אליה.
המקום הזה נראה כמו מערה. אולי זו מערה של האדם הקדמון. מה שזה לא יהיה עוד מעט זמן לארוחת ערב אם לא נגיע ההורים ידאגו
לפי השעון השעה ארבע. איך זה יכול להיות נכנסנו לכאן בחמש וחצי? כנראה שהזמן פה עובר לאט אז יש לנו שעתיים עד ארוחת הערב.
צריך לחפש בחלק החשוך של המערה.
אבל היא ממש חשוכה ומפחידהואולי יש בה עטלפים.
עטלפים! גלי אמרה. רק שניה יש פה פנס
את מתכוונת למברשת השיניים?
היא חשמלית ויש לה פנס.
זה לא רק לשתי דקות?
נדליק אותה שוב, מה הבעיה או שאתה רוצה להתקע פה לנצח?
אני רואה שם אור מהבהב אבל יש הרבה מכשולים אני אנסה ראשונה. אוואו אני לא מצליחה
אולי ננסה את זה יחד בסדר
וואוו הצלחנו
סליחה שלקחתי את הטושים שלך
סולחת וסליחה שבלגנתי את החדר
סולח בי נלחץ על הכפתור יחד
ואז הופיע שביל
בו נלך יחד
קדימה
הנה הסולם בואי נעלה
תגידי נראה לך שהדלת הזו היא אחת הדלתות שהפיה קיסמה?
לא יודעת נבדוק מחר. אם זו תהיה אותה מערה אז כנראה שכן. אם זו תהיה הרפתקאה שונה אז אולי הפתח הופיע מעצמו.
כשהם נכנסו הם ראו מסדרון גדול! אבל מאוד גדול! וכשהם כמעט הגיעו לסוף אז המסדרון המשיך לגדול! ולגדול! הם המשיכו ללכת וללכת והם לא יכלו כבר לחזור כי הוא היה כבר גדול מדי והם ידעו שאם ימשיכו הוא רק יגדל יותר! הם החליטו לעשות הפסקה ונרדמו כשהם התעוררו הם ראו שהמסדרון ממש קטן והיציאה הייתה קרובה! אז הם יצאו וראו שהם בכניסה לבית! ואז נכנסו ויצאו וראו שהם בתוך הבית! ואז כבר לא היה שום מסדרון הם ראו שהם נמצאים בבית עץ יפה שלעד הבית ושם שני מיתות! הם ירדו וראו את ההורים שלהם! והם אמרו להם: "אם תרצו, תוכלו מדי פעם לישון כאן בבית העץ! אנחנו יודעים שאתם לא אוהבים להיות באותו חדר אבל בבית עץ תמיד כיף להיות ביחד!" אור וגלי שמחו שיש להם בית עץ משותף (לפחות יותר מזה שיש להם חדר משותף) והם אהב יותר להיות ביחד!
אחר כך התולעת נשארה בלונה פארק ואורי וגלי נסעו לכינרת. בהמשך התולעת הצטרפה גם. היא הביאה לשלושתם צמר גפן מתוק עם סוכריות מתוקות ועגולות. משם שלושתם חזרו הביתה ושיחקו במשחקי קופסה.
אה בעצם התבלבלתי אני לא שד אני תולעת.
אורי אמר לתולעת : את רוצה להיות חברה שלנו?
התולעת אמרה בשמחה.
אורי והתולעת הלכו ללונה פארק באילת ונהנו מאוד
גלי הצטרפה אליהם
"אני חחלך השד!"
"מה?" שאל אורי.
"אני חחלך השד!"
"ומה אתה עושה פה?" שאלה גלי.
"לא מגלה, לא מגלה!"
"מה נעשה?" שאל אורי את גלי. "לא יודע."
"באמת?" שאלה גלי.
יום אחד הם רצו לעשות מסיבת פיג'מות ורבו באיזה חדר לעשות את המסיבה. שוב , גלי בעטה ברצפה בזעם רק שהפעם במקום סולם הופיע יצור ואמר:
אורי וגלי הלכו אחריהם והצטרפו למחנה החצויים, שם קבעו את ביתם החדש. הימים עברו עליהם בנעימים עד ש
שלום אני סאטיר וקוראים לי גרובר אתם חצויים אתם הילדים של אתנה וההורים הנוכחיים שלכם אמצו אתכם בואו למחנה החצויים כי יש מפלצות שמתקרבות אבל אם תעדיפו אתם יכולים ללכת לאתונה ולהיפגש עם היילו ועם ארקו מה שאתם מעדיפים היילו היא נסיכת האמזונות אז גלי את יכולה להצטרף אליהן למרות שאנבת ופרסי אמרו שהם ישמחו לפגוש אתכם
אבל בסוף הסתבר שהכל היה חלום והם התעוררו בבוקר ולא היה שום בית יוקרה.
גלי ואורי התאכזבו לגלות זאת כי החלום היה כל כך מהנה.
אבל בכל זאת היו סקרנים לדעת מה יהיה בעתיד.
הם קמו והמשיכו ללכת. ופתאום אורי נעצר. הוא ראה ילד שנראה בדיוק כמוהו. אורי קרא לגלי. גלי באה אליו עם ילדה, שנראיתה… בדיוק כמוה.
מי זאת? – שאל אורי את גלי.
אני לא יודעת, אבל היא נראית בדיוק כמוני – היא ענתה.
ומי זה? – שאלה גלי כשהבחינה בילד שאורי מצא.
אורי הביט פנימה בחשש והמון מחשבות התרוצצו בראשו: מה אם זאת מלכודת? מה יקרה אם ניתקע? אני לא מאמין! אני ממש סקרן לגלות מה יש שם! גלי נראתה מלאת ביטחון, היא לא חשבה יותר מידי ופשוט נכנסה. אורי נלחץ! אם גלי לא תחזור אמא ואבא יהרגו אותו שיגלו שגלי נעלמה חשב. ולכן ירד בסולם כשכולו רועד… שהגיע למטה ראה את גלי מביטה סביבה במבט מתלהב. קול! מה קול? אתה חייב לראות את זה אורי! את מה? פשוט בוא, ואל תציק לי עם השאלות שלך! הוא קצת היסס, אבל הוא בכל זאת בא. זאת היה מכונת זמן!! אורי וגלי נכנסו. הם נסעו, ונסעו, ונסעו כמעט שעה. לפתע המכונה השמיעה חריקה והדלת נפתחה. הם היו בעתיד!
הכל הסתובב סביבם והבית שהם היו בו נעלם ופתאום הם היו מול תירה ענקית
הם לא הבינו מה קרה אורי התקרב לתירה וגלי אחריו. על התירה היה סמל הוגווארתס ופתאום הם הבינו, הם נכנסו לתוך הספר שהם קראו.
הם קראו הארי פותר ואכשיו הם היו בתוכו! גלי דפקה על דלת התירה בחשש והיא מיד נפתחה.
בפנים היה אולם גדול ומולם היו אלפיי תלמידים שהסתכלו על מצנפת המיון ובדיוק קראו אורי סלדר (סלדר היה השם משפחה שלהם) בוא לחבוש את המצנפת.
בספרים הקסומים היה כתוב על חדר חבוי הייתה גם מפה שסימנה שהוא מתחת לחדר שנראה להם כמו החדר שפעם חלקו הם מיד הבינו על איזה חדר חבוי מדובר ונזכרו באותו יום שמצאו את אותו חדר עם כל האוצרות… פתאום קפצו ומיהרו לסלק את הזכרונות הטובים כששמעו את הרצפה פתאום נסדקת!
יום אחד הם שיחקו בהיאבקות בבית היוקרה שלהם. אורי גלי נפלו לכיוונים שונים. לגלי כאב הראש. לאורי נפל תוך חור ברצפה עם השטיח היוקרתי עם גילי ומצאו שם ספרים קסומים והתחילו לקרוא.
שניהם נכנסו פנימה וראו שם מלא אוצרות
הם קראו להורים
ומאז הם גרים בבית יוקרה ולכל אחד מילדים יש חדר משלו וכולם מאושרים:)