רופאת הילדים האמריקאית סוזן ר. ג'ונסון מסבירה כיצד מתפתח המוח אצל ילדים, מדוע בהייה במסכים מפתחת הפרעות קשב וריכוז, ומה אפשר לעשות למען התפתחות המוח של הילדים
תרגם מאנגלית: נועם שרון, מערכת אדם צעיר
כאם וכרופאת ילדים שהתמחתה בהתפתחות הילד ובכישורי למידה, התחלתי לשאול: מה אנו עושים לפוטנציאל הלמידה וההתפתחות של הילדים כשאנו מאפשרים להם לבלות שעות מול מסכי המחשב, הטלוויזיה, הטאבלט
והסמארטפון? במשך שבע שנים עבדתי כיועצת במרכז בריאות לילד, והתבוננתי במאות ילדים בני ארבע עד שתים-עשרה בעלי בעיות התנהגות, קשיי למידה, חוסר יכולת להתרכז וקשיים מוטוריים. רבים מילדים אלו סבלו גם מדימוי עצמי נמוך וקשיים חברתיים.
כרופאה, תמיד התנגדתי לצפייה בטלוויזיה, בגלל התוכן האלים והפרסומות. אך רק כאשר נולד בני הראשון התוודעתי לנזקיה האמיתיים. זה קרה כשהוא היה בן שלוש. טסנו לבקר דודים בבוסטון, ובמטוס הקרינו את הסרט "משימה בלתי אפשרית". המסך ניצב בדיוק מעל לראשו של בני, כך שלא היה ניתן למנוע ממנו לצפות. במשך ששת החודשים הבאים היו לו סיוטים שכללו שריפות, פיצוצים וידיים מדממות. גם המשחק שלו השתנה בצורה עמוקה. חבר אמר לי כי הבן שלי רגיש במיוחד, כיוון שאינו רגיל לתכנים שכאלה. ואני חשבתי לעצמי: "תודה לאל שאינו רגיל".
מאוחר יותר באותה שנה, בחנתי שישה ילדים בני שמונה עד אחת-עשרה, שלכולם היה קושי בקריאה. הם לא היו מסוגלים ליצור בתוכם תמונה מנטאלית של אות או מילה. כשביקשתי מהם לכתוב איזו אות מהזיכרון, הם לא יכלו
לעשות זאת. כל אותם ילדים צפו במסכים שעות ארוכות. התחלתי לשאול את עצמי האם הצפייה במסכים היא זו שגורמת להפרעות הלמידה? התקשרתי לקולגה, והוא צחק. "כולם צופים בטלוויזיה, גם ילדי, ואין להם כל בעיית למידה". אך תשובתו לא הניחה את דעתי. האם אנחנו באמת מקדישים מספיק זמן לילדים שלנו, כדי להיות מסוגלים לחוש בשינויים העדינים המתרחשים בנפשם לאחר רביצה של שעות מול המסך? האם יכול להיות שיש ילדים, שמסיבה גנטית, תזונתית או סביבתית רגישים יותר מאחרים להשפעת המסך? תהיתי כמה פוטנציאל התפתחותי מפסידים ילדינו כתוצאה מההרגל לצפות בטלוויזיה. התחלתי לקרוא, לחקור, ולשאול שאלות נוספות.
כיצד מתפתח מוח של ילד וכיצד הוא לומד?
על פוטנציאל ההתפתחות של ילד ניתן להסתכל כעל זרע הזקוק להזנה נכונה על מנת להגיע לשיא צמיחתו. אם הסביבה אינה מספקת את ההזנה הזאת, או אינה מגנה עליו מפני מזיקים, אז פוטנציאלים מסוימים לא יבואו לידי מימוש. התינוק נולד עם עשרה מיליארד תאי עצב (נוירונים), ומקדיש את שלוש השנים הראשונות לבנייה של מיליארדי תאים תומכי-נוירונים נוספים. תאים אלה בונים אקסונים (סיבי עצב) הטווים רשת של קשרים הנפרסת על פני כל המוח. מוח של ילד בן שש מכיל פי חמש עד שבע יותר קשרים מאשר מוח של תינוק בן שנה וחצי – או של מבוגר. בגיל שש, למוח יש יכולת עצומה לחולל קשרים בין תאי עצב. זה השלב שבו יש הכי הרבה פוטנציאל להתפתחות. הוא אובד בגיל עשר או אחת-עשרה, כאשר הילד מאבד שמונים אחוז מהמאסה העצבית שלו.
בין סיבי העצב מפרידה שכבת תאים הנקראת מיאלין, ואיכותה משפיעה על אופן העברת המסרים העצביים במוח. ככל שהילד קושר במוחו יותר קשרים, כך נוצר במוחו יותר מיאלין. ככל ששכבת המיאלין עבה יותר, כך מהירה וטובה יותר דרכו של השדר העצבי במוח. ליקויים בתשתית העצבית יוצרים בתורם ליקויים ביכולת הריכוז ומיקוד תשומת הלב. גירוי יתר או תת גירוי, המשפיעים על בניית התשתית העצבית, מובילים אפוא לפגיעה ביכולות הלמידה וההתנהגות.
מסיבה זו, חשוב שהילד יקבל מסביבתו הזנה חושית ההולמת לשלב ההתפתחותי שלו ובונה היטב את שכבת המיאלין. למשל, ילד עד גיל שלוש, הבונה את איברי החושים והתנועה, זקוק לחווית תנועה ריתמית. ילדים זקוקים גם לחוויות שמעודדות ומשלבות את חושי הראיה, השמיעה, הטעם, הריח והמגע. ילדים צעירים הם כמו ספוגים, והם קולטים פנימה את כל מה שנמצא בסביבתם, ללא יכולת להבחין או לסנן. לכן, צריך להגן על חושיהם מפני הצפה. גירוי יתר מזיק להתפתחות המוח לא פחות מתת-גירוי.
את הקשרים במוח אנו בונים באמצעות השימוש בהם. תנועה של הגוף וגירוי בריא לחושים בונים באופן טבעי קשרים חזקים. לדוגמה, כאשר פעוט מקשיב לכדור קופץ על הרצפה, טועם ומריח אותו, דוחף, מגלגל וזורק אותו, תאי העצב במוח יוצרים קשרים זה עם זה. כשאותו פעוט פוגש כדורים במגוון גדלים, צורות וטקסטורות, אלפי ומיליוני קשרים נוצרים סביב המילה "כדור". תנועה, ריתמוס ורב חושיות הם היסודות להתפתחות השפה והחשיבה הגבוהה. הניסיונות של הפעוט עם עצמים כמו כדור יוצרים בו את התמונה המנטאלית שעליה תתפתח בשלב מאוחר יותר החשיבה המופשטת.
מדוע צפייה במסכים מזיקה למוח?
צפייה במסכים מאופיינת כחסך חושי רב-מימדי העשוי לפגוע בהתפתחות המוח של הילד. היא מונעת מהילדים תנועה, שיחה ומגע, דבר שמשפיע לרעה על גודל המוח שלהם. המסכים מגרים שני חושים בלבד: הראיה והשמיעה. אך גם גירויים אלה, המגיעים ממקור אלקטרוני שאינו מתקרב לחוויה הטבעית מבחינת עושר ומנעד הצבעים והצלילים, מניח תשתית עצבית רעועה במוחם של ילדינו. הבהייה במסך, שאינה מזיזה את העיניים או מרחיבה את האישונים, מחלישה את שרירי העין ותפגע ביכולת הקריאה של הילד, כיוון שקריאה מצריכה תנועה רציפה וממוקדת של העיניים. כיווץ והרחבת אישונים ותנועה ממוקדת של העיניים הם חלקים מפעילות מערכת ההפעלה הרשתית (RAS), שאחראית על היכולת של הילד להתרכז ולהתמקד. בנוסף, בעת צפייה במסכים האונה הימנית היא זו שבעיקר פעילה, בעוד שהשמאלית נותרת פאסיבית. חוסר איזון זה משפיע גם על התפתחותו של כפיס המוח, שאחראי על האינטגרציה בין האונה הימנית לשמאלית. מכאן ניתן לראות כי בהייה במסכים יוצרת תגובת שרשרת שבסופו של דבר פוגעת ביכולת החשיבה והלמידה של הילד.
האלטרנטיבה: 5 טיפים לפיתוח המוח של ילדינו
- השאירו את המסכים כבויים ככל שניתן
נסו ככל שביכולתכם להפחית את זמן המסכים של הילד עד גיל 12. עודדו את הילד תמיד לקרוא את הספר לפני שהוא רואה את הסרט. עוזר מאוד לכסות את הטלוויזיה בבד או להציבה בתוך ארון סגור. רחוק מהעין – רחוק מהלב. הציעו לילדים אלטרנטיבה – ספר, עיתון ילדים ופעילות גופנית.
זכרו שאנחנו מודל החיקוי של ילדינו. אנחנו לא יכולים באמת לבקש מילדינו לעזוב כבר את הסמארטפון, אם אנחנו בעצמנו לא מניחים אותו לרגע.
ואם כבר מסכים, אז נסו לצמצם את הנזק. בחרו את התוכן בקפידה וצפו ביחד עם ילדכם כך שתוכלו לשוחח על מה שאתם רואים. אל תכבו את האורות – זה יפחית את הפגיעה הנובעת מצמצום שדה הראיה ויספק לעיניים מקור אור נוסף. שבו במרחק של לפחות 1.2 מטר ממסך הטלוויזיה, ו-45 ס"מ ממסך המחשב. לאחר הצפייה, צאו החוצה – עדיף לטבע. - הקריאו ספרים לילדכם, במיוחד כאלה בלי תמונות, וספרו לילדכם הרבה סיפורים
כשילד מקשיב לסיפור, הוא יוצר בנפשו תמונות ומפעיל את "הטלוויזיה הפנימית", זו שכובה כאשר הוא צופה ב"טלוויזיה החיצונית". ליכולת ליצר תמונות נפשיות נודעת חשיבות רבה בפיתוח החשיבה היצירתית, יכולת שתשרת אותו היטב בחיים כאדם מבוגר.
איזה סיפורים לספר? אפשר להמציא! ילדים אוהבים לשמוע סיפורים עלינו כשהיינו קטנים. נסיעות והשכבה הם זמנים מצוינים לסיפורים. - צאו לטבע
הטבע הוא המורה הגדול לסבלנות, דחיית סיפוקים, יראת כבוד, פליאה והתבוננות. הצבעים נהדרים ויש גירוי לכל החושים. ילדים רבים היום משתעממים משהיה בטבע, כיוון שהם כל כך רגילים לקצב המהיר ורווי האקשן של התמונות במסכים. אך המסכים הם מציאות מדומה, בעוד שהטבע הוא מציאות. - הקדישו תשומת לב לחושים שלכם ושל ילדיכם
הסביבה שלנו רועשת ומתאפיינת בעודף גירויי חושים. מה שהילד שלנו רואה, שומע, מריח, טועם ונוגע בו מאוד משמעותי להתפתחות שלנו. אנו צריכים להקיף את ילדינו ביפה, בטוב, ובאמת. האופן שבו בילד הקטן חווה את העולם ישפיע בצורה עמוקה על תפיסת העולם שלו כמתבגר וכמבוגר. - תנו לילד להפעיל את ידיו, רגליו וכל גופו למען מטרה בעלת משמעות
כל הפעילויות מחוץ לבית – ריצה, קפיצה, טיפוס, קפיצה בחבל, משחקי מעגל – עוזרים לפתח את המוטוריקה הגסה. ביצוע מטלות הבית, בישול, אפיה, ציור, רישום, צביעה, סריגה, כדרות, נגרות, אורגמי, רקמה, משחקי-מיתר ("סבתא סורגת") – מפתחים את המוטוריקה העדינה. וכל הפעילויות שציינתי עוזרות ליצירת תשתית עצבית בריאה במוח, במיוחד לפני גיל 12.
הורות בימינו היא אתגר לא פשוט. הילדים, וגם ההורים, מוקפים במסכים מכל עבר. מטרתו של המאמר הזה היא לא להטיף מוסר אלא להציג את העובדות הקשורות להשפעת המסכים על התפתחות המוח של הילדים, ולהציע אלטרנטיבות מעשיות. כל הורה מוזמן ליישם את הדברים בהתאם לרצונו ויכולותיו.
סוזן ר. ג'ונסון היא רופאת ילדים, חברת האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים, ובוגרת סמינר הכשרת המורים ברודולף שטיינר קולג', קליפורניה.